Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 48

בטחון השב. Von Jakob Dibring. נן מחב?1 לתבל בשמחה תנוע פה תנוע לא נודעו עקבותיה, ושמה תעיה כליה באוד זרוע תאשר היצורים בהוד קרניה. הה! מירכתי הרים מחזה יקדה בזוהר חציה תפלח כליות׳ ימי נזעכו—רוחי נשברה גם שמשי תכבה—חצצו ימותי. חיי גועת, הה נפשי מטה כאניות אבה, חיתי עברה כבה השמש, סביבי עלטה אף עיני בעיפל קדרה קררה. אים ימי אניי—כחזיון עפו! -T * י אגלי נועם— חרבו דללו, פלגי עדן, דשן רעפו היו לאכזב, העלים קמלו— אף הלאה נדדו ימי גבר— כשחוק שטו— בהמולת דומיה רגעי השמחה — אסון ושבר—־ יחדיו הנדפו לארץ נשיה. כחלום מהקיץ — היו ימי הבציר תמס אתהלך, בימי השיבה פרחי תקותי נבלו כחציר ׳ ימים,שבעתי—ונפשי רעבה. יי הצללים נטו, השמש ברחה וביפעת זהב מחוג שמים עוד עלי ההרים זרחה במראה הכתם, הור קמים. ראשי גבעות עטופי ברקים האירו העמק בנוגה קמיהם וכנקודות כסף גדודי שחקים חשו אצו איש על עקבי רעיהם. מבין אלה עבותה, ובדי הארז צבע אדגמן האירה השער וכנף נעלסה מראש צמרת בזמרה עוררה הד היער. והשב ישב מחזיק בפלך בשער אהלו בלב שמח וברגש קודש רב הכלה במקהלות נוגנים שירה ב8ח. כן ינוע הגמר במנוחה'שאונה! האח, מה נעימה מחזה יקרה שמח השמש זכה מענוה תעזוב התבל במרוצה נמר,רה. חקה השלמה, פקדת אלהיה וליושבי תבל השאירה ברכה אף שטה תחתיה תשלח קויה למחכים לאורה בגיא האנחה.