Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 44

לכל הארן. כרוב מססר יושניהן,<ן יינו ויעצמו מססר עניים ורשים נתונן, ני מנאר צרה אחת ישאנון נלהם מחיתם . ולהניא תמריזק לממס לא ידעו ולא ינינו, ני הלא ערלה שסתם מדני לשון׳ וידם ננוה מנהונ מנתנ עם לועז. והנה נאשר אנן> עליהם סיהס, וצאצאיהם מנקיון שנים נאזניהס ינניון, אז׳ המעטים אשר שאר רוח להם, ונחי נסשם ממולאים נידיעות תלמודיות למנניר יהיו למלמדים ומורים וחנמתס תחים, והנשאנים ירחיקו נדוד מניתס, וננחל שוטף ינהרו גדודים גדודים, אנשים ונשים וטף, אל הערים הגדולות* לשקוד עלי דלתות הנדינים, וצאנוצ נעצלתים מסרי עמל ידיהם וזיעת אסיהס. ומה ידאנ לנ נל אוהנ ישורון, עת ימצא נין המהלניס האצה, אנשים נריאים אשר עוד נח נהם לעשות נתלאנה, ולהיות לעזר ולתועלת לחנרת מין האנושי, תחת אשר עתה המה אנן מעמסה לשאר אחיהם וקלסה לגל רואיהם. ”־קורא נחמד! נסשן נמסהרים האנח, ונת עינן תדמע דמוע? אמנם צדקת! חזות קשה, מראה מוראה ונגאלה היא י• אן ננל זאת אל תתן את לנן ליאש! אל תאמר: נצח לא תפקחנה עיני ענרים עורי ם חלה, וננסל חשת לא יחזו שמש עדי עד! הזמן אשר חמר: יהי נקייות הגדולות האלה אור! ויהי אור, יקרע ניד חזקה נמו נן את ענ הענן הפרוש לנשתנו עלי אחיותיהן הקטנות עוד היום׳ ולנני ישראל תוסע נהרה ננל מישנותס! חנמות וחלאנות תפרחנה נקרננו נזית רענן , וישורון לא ילן אחרי ההנל, ולא יאנל לחם עצלות עוד! אצנה ואשונה עתה אל תקומי הראשון. חנון שמשון היה מתאים עם רוח הזמן הזה , ורק נעצת דודו איש חנונות ויקר רוח הר׳ר נדון צבי נייא שלום לעפרו נספח ללמודו נש״ס ופוסקים הלמוד נחקראי קודש׳ חחת אפר לשאר נני גילו היה הינל ד' סגור נדלתיס וגריח ואין פותח. הן חנינת התלמודי חשנו אז, היא יחנה ועמוק« מני ים, וטפחות ימי צנאנו עלי ארן, ונמעט לא גונל בהן לנוא עד קצה; ואין נתן עיד לשאר למודים חלק נעתות מנו לנו׳ אשר אמנם לא נחוצים לגו מאוד׳ אף ני יטיפון די עונג וששון לנפשות שוחריהם. נה חלף איפה שאר חייו נהגות ננס״ת ונשפת ענריה, אסר נימים הנחים הלנישה שגי עם עדנים והציג לו נה ציונים לננוד ולתפארת עד העולם ~ אן נפשו היתה ריקה עוד מנל מדע, ונתשגיות לננו צלמות ולא סדרים. אונס ד׳ אוזר: <ן יקיר לי שמשון, לא יתעה מדין השנל ללנת ארחות עקלקלות! נטרם יציחיו ננטן הקדשהיו לענוד את ענודת ד', להוצין עורים נדרו די ולהפיח רוח חיים נעצמות ינשות, למען תעשינה תושיה — וישלח מלאנו לפניו לנחותו נעמוד אש ולהאיר לו את הלילה• — ויהי היום, נהיותו נניח דודו האהונ, ויפגשהו צעיר לימים ומלא דעת, הוא הנהן הגדול הנודע לההלה החנם החוקר הריר נחמן קראנמאל ניע, אשר נספרו מורה ננני הזמן נ״י השאיר לעתו אונר נחמד לא יסלה נכל זהב שנא ונחם אופיר י אז החלה מחלקה חדשה נחי׳ שמשון! נאשר אנרהס אנינו נחיריה נרוח נינתו השכיל לדעת, ני יש אל עליון, אשר ידו חללה החנק ומלואה, וימינו טפחה יריעות שתים, עת נל מתי חלד. כאיש נאשה ננער נזק; לען ולאנן קרסו נרעו, ולניל ען מנת רקנון זעקו נצרתם לאתר: הצילנו ני אלהינו אתה! כן נפקחו לאט נם עיני העלם שמשון נלי מאיר יפוקח עינים לראות . ני לא זאת התעודה נעם סגולה ישראל, לעצום נזדון עיני נפש ורוח,