Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 42

על חוקי אלהיס ותורותיו, למען נדע את המעשה אשי (עשה, למצוא חן געיניו, ועוג לנו נל הימים. גם ישנן וימיר את עמי נחינתינו למדור «ושאים דקים מאון, ולהשכיל ולדעת גמה ימד יתלגרו, וגמה אישה איש מאחיו יתפרדו. אולם מי זה האיש אשר לא עסש כתלג לגו וצפון משכל, ולא יגין־ כי מאוד נעלה ונשנו הלימוד העמוק הזה עלי גינת עולל רך וצעיר ימים, 4)אשר כמעט נעתק משדי אס, כמעע תחלנה כוחות גויתו ורוחו לנתק מוסרותיהן ולצאת למוחו! התועלת אשר הוא יפיק, מה נחשנת היא לעומת הנזיז הרג האחוז נו: כי ישלח רזון ננפשו וננייתו ואור פניו יפיל. ורעה זאת מאחרת: ני אנותינו לא נתנו את צעיריהם לאחוז נחכמה, או לשלוח נמלאכה ידיהם*) **), ואם נם רק למען ימצאו נעזרתם ונקל אשר יחסר למו. ותחתיהם נחרו ללמדם דעת וסוגיות נגרות וזרות כמו ארגעה אנות נזיקין נג״ק ונערה שנתפתתה גכתונות ודומיהן הונע המלמד לא לומר, את הנער הרן מנוקר ועד ערג, והיה ני יקש הנער והונחו ני קען היא, ותקל מוגלים שת לאמריו מסלות ולוגו וגמעה זעם נרה לו אוזן לשמוע ולמודים אשר שגגו תמנו. ורק נין יום ונין לילה לתדהו תורת די, אגל נם נזה לו מצא מרגיע ונחת, ני לא נהלהו לאעו ואורח מישור: הפשע, ני אס ואורח לא סלילה: הדרוש, ויעמוס על נח זכרונו החלש תלי תלים דרשות ואגדות. אשר מאודנו ומניה אשכינו רש׳י ז׳ל יחדיו קוצם, ועוד קנן עליו לנקוציו, כהנה, למען יעלה העלם נחפזון תעלה מעלה, ויהיה עור נימי עלומיו למורה הוראה וישראל, נצי חקור ראשונה והשכל ודעת אחרי כשרוני העלם ומנות רוחו, אם הקרישתהו הענע ננען: אם לשנת וראש העם, או תחת הריחייס; אם לרעות את עדר ד', או עדרי נקר וצאן. — זאת תננית החינוך נדירות אשר לפנינו."וזה כל פריו: פרי נחש מש ולענה. הנער גדל ויקח לו אשה? צא• לא• ני חם נ ה נ^ה לו אשה — יען נימים אין חפן האלה, אשר תהלה לחל החונן דעת כור חלפו הלנו למו ולא ישונון לארן חיים עוד, לא היה נער ישראל חפשי, לנחור את הנערה מצאה חן ועיניו ומסלות ללננו, לשגוע נחג ר תה תדשן החול ומנעימיה ולפאת נעו ר מה את נעל תלאותיה ורעותיה, כי אס חוותיו היו לו לעמים והוכיחו לו אשה נלי שאול את פיהו תאומה, ואם ערו את לוו לדור דור, נערו נו אניתיו נחרי אן>, וגס אם זעק ושוע — שתם תפלתו• העלתה הזאת כגפן שורק נתנה חילה ופרי נענה לשנים תננר. — כחלום נוקד וכחזיון ליל חיש חלפו שני העונה, אשר אנותיו ואנות אהונתו חליפות נתנו לתו ולכל הנלוים עליהם לחם לאכול ונגד ללנוש וכל מחסורם עליהם, וגלו שמח פרקו הנלאיס את עול סנלם תעל שכמם, לגוללהו *) ומי לא יתן תודה ני חז׳ל אשר דרכיהם דרכי נועם העינו מאוד את אשר דורו: ון חמש למקרא נן עשר למשנה נן חמש עשרה לגמרא (אוות פי׳ה) אולם נעוי לו עמים להם ולא יראו **) למרות דורי חז״ל וקדושין (נ״ע ע״א) האו חייג נננו ונו' וללמדו אומנות י׳י אומר כל שאינו מלמד ננו אומנות תלמדו לסעות, ומפרש נש׳ס דאינא נמייה ו דאגתרא עיסקא יע״ש ועוד מאתרים רוים נש״ם על הנושא הזה.