Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 34

ואין משאו ומתנו באמונח ונו׳ ודוד המע׳יח שאל מי יגור באהלך! השיב הולך תמים ופועל צדק ונוי ולא אמר שיגלגל אדם עצמי בשלג ויענה בצום נפשו. או לחיבות בפיוטים המעורבים בתפלה משבע הנמות, דק חשב הובות האדם לאדם, ני מה יתרון בתחנונים ני נרבה, ולא נד,שוב אדם. גס ני תרבו תפלח אינני שומע ונו' (ישעיה אי) אם חטאת מה תפעל לו, אם צדקת מח תתן לו׳ לאיש נמוך ישעך (איוב ל״ה) והנביא ישעיה נשופר חדים קולו ואמד: הלזה תקרא י. פ רצון לד'׳ יום ענות אדם נפשו ונו' פתח חרצובות רשע ינו' אז יבקע נעחר אורן — דור אמר ארחץ בנקיון נפי, וישעיה אמר רחצו הזנו — לא במי מקוח רק־־־ הסירו רוע מעללינם מנגד עיני. לא נאשר יעשו עתה אשר על זאת יתפלל נל הסיד, רק לשטף מים׳רבים יבוא, ומלוים ברבית ואונלים שאר עמם לא יחוננו אדם. ילעגו על הנמים אמיתים, ויבאו אל ביח תפלתם׳ ואמרו נצלנו למען עשות נל התועבות האלה. השעדוריה הזאת אשר אגני רואה לדאבון נפשי בבית ישראל, היא מסדר הלימוי הנשחת, אשד לא ילמדו להטיב. לו חנמו יבינו לאחריהם, נידוי אובד עצות המה׳ לא ישמעו להעצה היעוצח להם מחנמים, ני המה הנמים בעיניהם יוהד מנל בעלי מדע אשר עמלו לאסוף הנמה. וידברו דופי על אלה, אשר ירצו לתקן המעות, ולסקל נרם ד׳צבאווי מאבני מנשול, נבערים מדעת המה בהשיבה יתהלרו, לא ידעו ולא יבינו ני עלינו רק לשמוע על משפט חכמים אמיתים. נדבר׳ העקרים מ״ג פ' נ״ג׳ על נן אין ראוי להביא ראיד מהסנמת ההמון׳ ני פעמים יסנינזו ההמון על חילוף האמת ונו', וע״נ ראוי שתהיר ההנרעה מסורה ללב הנמים בלבד, ני החנמה מחת אלד,ים היא; והרב רב מנשר, בן ישראל בנשמת חיים: נמו שפתי הוא המאמיו לנל דבר, נן לעקש ולסנל יחשב. מי שינחיש המקובלות מפי אנשי אמת שונאי בצע, אשר אין להם שום מנה להגדיל נבודם, אי לתועלת אחרת גופנית, נ׳ לא לשקר גברו בארץ, ני מנתם לשמים ולהגיד הדברים נדויתן". לא נן יבערו וילנו שובב, האנשים אשי למדו בבית חינוך החדש בימינו אלה, אשר ילמדו בו להבין נל רבי לאשורו, בו יבוא הילד בבית עליות מרוחים, חלונות שקופים לי לגן, ישמח לב בירקרק דשאיו. הבית מלא אורה, שמח הילדים יושבים לנסאות, איד איש לפי שניו גדלו ושבלו, נתות נתור1 ישמעו לקח טוב מפי מורד, משביל, מוכתר במעלות נכבדות ויריעו^ רמות, ולשונו לשון זהב, חנו ממתקים וכלו מחמדים יערוף כמטי