Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 33

33 אם קודר הלך בלחץ 13S . תגיש עצב מנכה רוח ׳ וההפך מזימות איש כחומר חותם, תוציא דמעות מסלעי עין אמר, לא יעירוהו דברי תחנונים — ואס שמחה בלב איש עלז ושמח הנהו, היא תפרוט על מיתדה, תשמיע תאניה. אז הוא ידע במרת נפשה, יחד עמה יקונן זיייד בנהי, כאשד בשמד,הה יתערב זר; החכמה חזאת אשד בשנים קדמוניות הובאה נער, עלם ממרלאיח הצאן ומאחרי עלות — בחדרי מלך לגרש עצב מי׳בבו, בעת בעתחו רוח דעה נגן בידו וטיב לו, חיט על כנורו ורוח לו; החכמה אשר הושיבההו על כסא מלכים, שמתהו רודה יעה ומושל ביעקב אשר רוממה הו משאר אנשי תבל להנעים זמירות בריח קדשו דבר מ, ומלחו על לשונו — ועוד עתה תשים אנוש, מודם מעש, הרהיב לו ולפני גדולים תנחנו, לפני מלכים ית׳צב: החבטה הזאת נקלה בעיניהם! כי האנשים אשד לא למדו חכמות, דק הלמוד מהחדר אשד ציידנו אוחו׳ המה בגדולות לא יהלכו, לא יתענגו על שדי, ועל מעשיו אשר כלם בחכמה נעשו. — גם מדותיהם ומעשיהם נהפוך הוא כאשד צריך להיות. כי להם, יספיק, אס למקום קודש יהלכו בכל יום, ויתפללו תפלה אשר לא יבינו פירושה, וישיחו בבית ד' כבבית שוהי שכר מכל עסקיהם. ובזה יצאו ידי חובתם לבוראם. והמצות שבין אדם לחברו, לאהוב הרע, לבל נלך רכיל. שלא לשנוא אחיהם בלבם, לרחק מדבר עקר, בל לענות אלמנה ויתום, לחלות כסף את עמס ולא להיות כנושה; לא להשיך וללות ברביח, לרחם על הבריות, לחונן דלים וכהנה, ישליכו אחרי נום. לב אלמנה לא ימינו/ אף על יתום יפילו, בניהם אומנים על הסבלות, ובנותיהם יבערו ויכסלו, דוד טחוד בעיניו, כי ספד מדבר חובות האדם לנילהו, כאשד הוא מחכמים אמתים לא יביאו תוך ביתם. ובבית מלמדם לא שמעו מוסר, לכן רגשותם ליופי נשחתו, והמה ידמו כי די להם בעבדם על שפתם התפלות ח נעשו מאנשי כנ״הג, חולתם לא ׳קחו בידם שום ספר, רק ירדפו כל היור לבקש' טרף ילעשוק יאהבו׳ ויחשבו כי יבוא יום הכפורים ויכפר על אשר העוו, ילא חמלו אדם, כי לא למדו בביח חינוכם: כי העקר לאדם לגמול טוב ולעשות חסד עם כל אדם, כאשר הסכימו כי העבירות שבין אדם לחבירו המה יותר קשים מן העבירוה שבין אדם למקום׳ כאשר אמרו בתלמוד: "העבירות שבין אדם לחב׳דו אי] יום ד,כפורים מכפר עד שירצה הנידו,׳ וישיב הגזלה או הגניבה. ועל השאלה איזה דרך ישרה שיבור האדם, השיב: לב טוב, ואמרו יל מי שקרא ושנה וכו'