Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 30

30 הגשמים, ושכר עושי טוב ועונש עושי רעה, המח יספרו באופן לא ישובח לשופט צדק ויגונה לחכם; ונעתק לפניהם איזדז מאמרי הנדה ומדרשים כמו שהם בהשקפה ראשונה, ומדברי רבה בר בר חנה אשר המה מדברים בחידות ומשלים, והמה יצפנו תוך משבצוח עדים חכמה רבתי ומוסרם מעולפת ספירים, כאשר פרשו דבריהם החכמים, הרמב״ם ז״ל בספריו היקרים ביהוד בחמורה. בעל עקדה והעקרים, ספר עמודי יהודה וכהנה, אשר מוסר השכל יביעו בפתחם פיהם למשל, והחכמים צפנו דעת לפני ההמון אשר איני מוכשר לכך, כי כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כ״ה) וכול ה' ליריאיו(תהלים כ״ה) ורק מבקשי ד' יבינו כל (משלי י׳) וסכלות גדולה היא להבין דברי האגדות כפשוטן, וכנראה בהשקפה ראשונה■ ככלל הגדול הנהן לנו מר' שמואל נגיד במבוא התלמוד ומהרסב״ם זיל בהקדמת משניות זרעים, לפניהם נערכו גוימות רבות כשיחות חיות ועופות שירע שהמע״ה, אשר למדו מהפסוק וידבר על העצים!1^ ועל האבנים, לא הגיד להם ביאורם, כי מגמת הסופר היה להגיר, כי השכיל על טבעי היצורים העצים והאבנים וסגולותיהם ודיבר עליהם, כי כן נמלצו הדברים כאשר אמר דהמע׳״ה: כל עצמות' תאמרנה, והמה ילמדו מזה, כי צריך אדם לנוע עצמו בתפילתי כנוע עצי יער מפני רוח; והמלך כיון בזה להגיד, כי תפארה אדם אשד במה נחשב הוא, אם עור ובשר הלבישתו ועצמות וגידי! תסוככהו ונשמה באפו, תורה ותגיד חכמת בורא ותאמרנה ד׳ מי כמוך, כמאמרו ד' אודך על כי נוראית נפלאה׳. גלמי דאו עיניך. וכוי. ואיוב אמר ומבשרי אחזה אלוה, כי מלפנו מגוף האדם אשר הוא עולם קטן כונן בחכמה ודעת . כי הוא יוצינו ובידו אנחנו׳ כאשר נאמר העמים מספרים כביד .אל, ואין אומר ואין דברים —־ I והמה יקבלו הכל כפשוטו, למשל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח אני לו שהוא בן עולם הבא, וידמו כי די בניב שפתים לבי — וראה ביאור דברים האלה בהשגל ודעת בם' עקרים מ* ג פ״א׳ אז תראה ונהרת ורחב לבבך, ומזה תקיש על השאר. ולהנשים לא הניד מאומה מכונת כותבם, למען יארלו תוכם, רק הקליפת השליכו לפניהם, ישימו לפניהם דברים זרים אשר תצלנה עליהם אזני שומעם, גם דברי ענבים לרוב, אשר בכל לב רנש וטהור ישרטי שרטת — הכל כאשר הוא בלשון מגומגם« רעיונות שדופות קרים וריעות צנומות;׳ ותחת זה היה יכול להעתןק או לחבר לפניהם איזה ספר השכל. ולדבר עמהם כפי שכלם בלשון צד! ונקי, ובור»’