Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 28

28 אשר בשם עברי יכונה, אם לא ידע לשון עברית"? איך לא יבוש ישראל ופניו לא יחודו, אם בין העמים אשר אנחנו יושבים בתוכם נמצאו חכמים מפוארים, י־עו לדבר כן בשפת עבר׳.ועשו עלית חבורים להלל חאור כהחכם גדזעניוס היטציג דאזענמיללער וכדומה מהראשונים, ורק העברים לא ילמדו לשון עברים T—השפה הקדושה בה נברא העולם, בה דבי אל בעת הופיע מפארן עם אש דת למו׳ בה נביאי עליון חזו למו אשר יקרה אותם, ובה השמיעו לקח טוב והגידו מה טוב לאדם ומה אלהים דורש מאתו; בה קורות אבותינו נרשמו, בה חוקי אלהיט ופקודותיו הישרים נחקקו. בה נכתבו רובי מצותיו, בה ישפוך שיחו מדי יום לפני קוגהו. ואשד חכמים העידו בנו לחזק במעוזה, כהרמב״ם ז״ל על המשנה, הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, אמר זה למוד לשון הקודש, ורבים בהנה, ואף רבו תועלותיה במסחר וקנין, אשך יאהבו אותו כעבור אלהים לאהבה׳ אם יכתיב איש לאיש וירו רב לו בלשון, ויכתוב אגרת מלאה לה דברי הן ומליצה בה ישאל חפצו, אז בלי ספק מאויי נפשו ימלאו; לא כן אם תהיה לשונו לשון עלגים, יהיה ללעג ולא ישיג מטרה חפצו. כה נהפך למורת מחינו, ולדאבון נפש כל משכיל, סדי הלמוד וחינוך בנינו בארצנו; אף צעקו חמס עלזה חכמים גדולים■ בפרט בעל ווי העמודים דף ט', ראה לשונו הזהב בפתח דבריו; ח׳ ראשי — ושפת אשכנז המדברת מאזוב אשר בקיר עד ארז בלבנון׳ לזרא בעיניהם, ויכנו את בני ישראל הלומדים אותה אפיקורסים; אף לא מצאנו שום איסור ללמדה י כאשר הגיר לנו מהרמב״ס זצ״ל בפירוש המשנה סיג לחכמה שתיקה — ורק ע״י ידיעת שפת אשכנזיה נדע לחקור על שרשי לשון הקודש והדקדוק, רק ע״י נבין צוף מליצתה, והמלות הזרות הנמצאות לדוב בתלמוד ומדרשים מיון רומי ופרס ׳ ונשכיל לירד לעומק טשליהם וחרתם, אשר אמרו׳ שיחה תלמידי חכמים צריכה למוד, וחכמי עמנו הקדמונים כלם ידע' לשמות שונות — בכל זאת מואסים בני עמינו לימוד לשונות, ורק בסדר הלימוד הנשחת אשר ספרנו יאחזו, לא ירפו ממנו. והבנוח אף מצוד, להורותם דרך חיים כנאמר בתורה הקדושה: הקהל איי העם האנשים ונשים, ונמצא בתלמוד כל המדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. וביורה רעיי הלכות ת״ת רק עומק עיון בהלכה נאסר להן — בכל ואת הנערה מבנות ישראל היא משולחת ונעזבת למקרה, והאבות לא ישגיחו עליה ללמדה ארחות חיים, אףכירבות הנה חובותיה, כי תהיה לאי׳4