Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 27

27 אדם ננילהו, לאשתו לבניו, לארץ מול רה ו ונתמה. מה המה מעיראית אומות שונות בתבל. איך נהיו לנוי ולממלנה, אין נתהלקה הארץ למדינות ופלכים, והעם היושב בה מי הוא, איך המהדעותש ונימוסיהם. איך הלכו המדינות מגוי אל גוי, ומממלכה אל עם אחי, וקש לצמיתות לאדון זה, ומה עבד על עם ישראל, איך נשתלשלו המרוח מאדם אב הראשון עד היום הזה׳ באיזה זמן חי וניבא הנביא או מלך המלך הזה, שאל אותו מה תלמדנו המעשה הזאת אשר שפדה לנו תורתינו הקדושה, איזה רבד מוסר ודרך אדץ נלמד מתוכה: ״בי לא דבר ריק הוא״ אמר ר׳ ינאי. כי לא דבר ריק הוא מכם׳ ואם הוא ריק, מנם שאין אתם יגעים (ירושלמי ספ״ק דפאה) ושאל אותו שורש, משקל או גזרת תיבה אחת, או איזה דבר חכמה אחרת׳ לא ישיב אמרים, כי אין מלה בלשונו ונתקו מודשי לבבו ■ך שאל אותו על עקרי דהינו, מי וכמה המה ׳ אחת משאלותיך לא יענה, בי לא דעת ולא בינת אדם לו; לשוא עמלו למענו גדולים חקרי לב לחקור על ראשי ויסודי דחינו, אם המה כהרמב״ס זצ ל שלש עשרה, או כד,שד אבדמאל בראש אמונתו ששה, או כרעל עקרים אשר בא והעמידם על שלשה, או כשלשה מחכם זמנינו (׳סורי הדת) מה לו ולמספרם אט נעלמו מאתו. — והמרות אשי נצ״י במו הבורא יתעלה, הוא לא יבין אט המך, דרך חיוב או שולל, ואיך נבין גמול ועונש (עיין הרמב״ם משנת בל ישראל והי תשובה?״ח) ואחת מחובת הלבבות שחייב לבורא ולבן אדם — הרוב לא יבינו פירוש התפלה וישתבש ו המלות נגד חוקי הדקדוק, עליהם אמר בעל תו״ה בהקדמתו "כ״ש דוב זמנינו זה אשר זלזלו בחכמת מצות האבי־ים כ״ש במצות הלבבות, ואשר ילבנו לבו לעיין בחכמת התורה, הואמחכוין לדברשיהרא בו חכם אצל עמי הארץ, ושיעשה לו שם אצל הגדולים, ויטה מדרך התודה אל מה שלא יקנהו מעלה יתירה, ולא ינקהו ממכשול נפשו, ושאם לא חיה ירעו לא היה נענש עלץ, והניח לעיין בשרשי דת ויסד־׳ תורתו, אשר לא היה לו להתעלם מהם ולהניחם ורו׳" ואל השואל בשאלה נכרית מענין דין הגירושין השיב: "אתה האיש השואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו, הידעת בל מה שאתה חייב לדעתו מן המצות אשר אינך ישא׳ להתעלם, ואין ראוי לך לפשוע בהן, עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, אשר לא תקנה בדם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך ולא תתקן בהם מלות במרות נפשך״ — ושפתינו הקדושה אין אתם, והיטב שאל בעל תעודה בישראל: "איך לא יבוש איש *2