Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 26

26 היה יכול ללמוד נמה פרשיות מתנ״ך בע״פ — ואז יתד,יל ללמוד התורה, לא כאשר נתנה לגו בחר סיני מבראשית עד לעיני כל ישראל, למען יבין איך נשתלשלו הדורות ונשתלבו המעשים, וללמוד איזה מוסר השכל תורנו המעשה ההובאה בספר, רק ילמוד מסח׳ השבוע פרשיות הראשונות ובשבוע אחרת ג*כ כזה עד סוף התורה, בלי הבין מי ברא ארץ ושמים, ולתכלית מה הניד לנו כח מעשיו מי נתן לנו התורה ומה תצוינו, ויעתיק התורה בלשון משחת מאוד. דובב שפתי ישנים, חצי מרבך אשכנזי, לא כשפת אשכנז אשר היא לשון מדברת גדולות. רק לשון מבולבל — וחצי מעורבת מכמה לשונות, אין נזלה אחת נכונה בפיהם, לא יבינום על מרם לא המודה ולא התלמיד, "כי בלעג׳ שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה" ותאבד מליצת התורה את ׳פיה "דברי פי חים חן ושפתי כסיל תבלענו" (קהלת) ואין אחד ישים על לב דקדוקי המלות והמשפטים (בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקימה תודתם בידם ונו') ורק זאת השתדלותם שיגיד הנער הפסיק שמעון ולוי, או ואני בבואי מפדן עם דרושם׳ ויכו אוהו הכה ופצוע אם נמצא הסולם עומד בבאד שבע. וכאשר ישיג כח הילד — לא שכלו — ללמד שלשה פרשיות לשבוע, ידלג אתו המלמד פרשיות האחרונות. וספרי נ״ך המלאים כל יקר מאוצר שפתינו הקדושה, מקראי קודש המה הררי עד, מבין נקמתם נהרי דבש ימשכו, ממקורם שאבו וגם ישאבו דורשי לשון עבר והמה זרים להם לא ידעו נתיבוחם. וכבן שש יתחיל הנער ללמוד גמרא בלי ידיעות הראשונות, והנער לא ידע מאומה מפסוק אחד מתנ״ך, בלי חזק כן תרנו ירד ים התלמוד, אז יבחר לב מלמדו איזה סוגיא ממסכתות גיטין, קידושין וכתובות, יעמוס על מיה ד,׳לד חרפה דינים איך לגרש אשתו, ובמה האשה נקנית לבעלה׳ כמה בחולה גובה, וכאשר יוסיפו שנותיו יתחיל לפלפל עמו בהלכה תוספות מהרש״א מהר״ם ר״אש וד״ן וכהנה ממפרשי התלמוד. וימצא מדורות בפרי הדמב״ם ז״ל. וישליך במו זמורות זר וימתקו, והוא רח מתאנה לו, יפיק קושיות ויתרץ אבעיות, יפליא לעשות באיזה חלוק, אשר בצדק אמר השל״ה: "יש אומרים החילוק מחדד, אני אומר, חלק לבם ער.ח יאשמו״ — והמה יק יעורו עיני העם להשיב כי ד,מר, עוקרים הרים וטוחנים ברברה; ושאל נא היש עונך מכל הנערים אשר הגיעו לשש עשרה שנים — ובעת הזאת בעל אשיי הוא ־־־ שאל אותו מה המה חובות האדם לקונהו, לעצמו ולב'