Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 24

החת רחובות חעיי בית קטן, קירותיו נוטים לנפול, נחמדים בהומו מבית ומחוץ, וגם בשפלות ידים נמך המקרה, על גגו עתיק יומין, חציר גגות משנות מספר עליו אחיו׳ חלונותיו בשמשות קטנות על הארץ ׳עמודו. עכורות הנה ני ננעלים, מעצרים בעד קרני השמש מלבוא תוך הבית — זאת חדר בניך היקרים < האמונים עלי חולע! בא נא אתי נבוא החת צלקורותיו, נראה בינינוכנטיעים זרע ברך ד׳; אך נתנהל־ לאט׳, הרם שוליבגדיך, רלתטנפם ביון מצולות ואש פתוח חצות אורח ברגליך תבוא, עד אביאך חרך המלמד בניך, להיותם מאושרים בשתי עולמות, אחרי ני באת הלום ועיף ויגע אתה מהדרך ׳ נכווה תוך הבית; פתח נא הדלת, אחוז בו היטב. ני ציריה עלימו חסוב. אינמו— נד, — מה זה הסוג אהוד? מה זד, העביר ידיך לפני פניך? חסחוס נחירי אפיך מריח הבל, העולה מנויות שלשה מאות ילדים נע1ים ונערות, קטנים וקטנות מבינים את רגלם בבית הכפר — מה זח חסוב פניך מחדר בניך, מהצעקתה הבאה אליך? בא נא הנה אל חש לתן על רגל מועדת, נע ונד ננוע הקנה במים׳ שב על הפפסול ועוע, אל הירא, אם תפול עמך אני להקימך! ראה. איש עני הזה, פניו דל מאוד, בגדיו קרועים וממולאים, פאות ראשו אמה וחצי ארכם, בלי סדר פניו ירדו — זה מלמד בניך בדרך ילבו, ילמדהו בינה ויפתח לפניו שערי הווה ומדע, במו ילך בטח דרכו בהבל לקנות אושי־ ועושר; מימינו ומשמאלו נערים, פניהם פני רוצחי אדם, כבה פנס בחלבם, מקל חובלים בידם, לרדות מנות אכזריות אף והמה הילדים הרכים. גם בנך היקר לך. אשר חשמרהו באישון עיניך׳ יומם ולילה לא הנוח נ־רגזך ומעבודה הקשה, לתה לו די מחסורו אשד יחסך לו, והלימוד או המכות בלתי, סרה אלה אעיר יפצעו אותו מכף רגלו ועד ראשו; אתה תסגרהו אל יד אויל הגעד העומד לשרת להמלמד, זה הנער נעור וריק מכל הכמה ומדר, טובה, בעבי שימני פניו אשיר יבא מדי יום ביומו, להלביש הילד בגדיו •י ואעיר ישא אוהו גחצנו אל בית רמלמד, זה הנער, המשרת אותך בצרכי ביתך לנקות בגדיך שלא ימצא רבב עליהם. אשר ׳ברק מנעליך, רזכך מנורות הבית לעשותם קלל, ואעיר יתקן בכל ערב שבת החזרת שלא יפסוק מעיולדנך; זה הרב החובל. ׳הבול וימהץ בניך ואין מידו מציל ־־ נם ני יזעק יבך ויחנן לו, אל יאזין קולו, יודהו בפרך למען יהגה כיונה׳ וכצפרים עפות כן יצפצף אותיות או מלוח, לא ידע המורה והתלמיד מה דנה, איך ניבם׳ וארשת שפתם ומקור מחצבתם.