Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 22

מעת דונם וחידושם רבו, בשלום יחדיו באין קנאה ודאגה ילך אתך, jgl יעמוד ישב יש-ם ולא יירא רע, ישחק לרוגז כסילים, ני יקומו ק ■ ויחרקו לבלעהו ולחשחיחהו, ועל מלעיגים לרישו מגבהתך יביט׳ ילעג למו והיו כחגבים בעיניו; בין ערוגות בשמיך יתהלך, יתייננ לנח;חיך, ויבוז לכל עתידותיהם אשר יעשו להם כגפים, ולא יעמדו על הארץ. ואס אדם ביקר הוא׳ שונן בצלך ובצל הכסף, לא יגנה לבו בדרכיך, תלמדהו בל יהיה עשרו וזהבו לרעתו לבעוט באלהיו, ולההל באנוש לא מצאה ידו כמוהו לחיל הארץ. לבל יפת לבו להשיט מדרך אמה, לשבוע ולכתוש אל ממעל, להתנשא על אחיו, ללבוש גיבה וגאון נגר אלת אשר אין חלק להם בכסף — הוא יעשה טוב ופועל.צדק עם ההבלים נפלו לו בנעימים, מנחלתו נ׳ שפרה יהן חלק לשבעה וגם לשמונה, ויעניק מברכתו לאיש עיי ומסנן. מה רבו הטובות אשי יבואו לאדם בגללך! אם את תמלא חדרי לבו אור, תנקה בתי משניתו מהבלי שוא ׳מרוחים, אם את תרוממהו להשקיף בקנה מבטך על הנמצאים : אז יראה ורהב לבבו, יביט על בל הנבראים בעין פקוחה, יבהנם ויכיר מקור מחצבתם, . ומקבר. בור נקרתם; לפניו תסיר הטבע הממנה הנכונה לפני תועי , מה, והשמיכה הלטה על פניה. ו^1י נזמה וחליתה, תלבש מחלצות מי5!ב פניה. ותנחיל עיניה, תקהה ננור למען הזכרה; “ אז לו. יתרועעו אף ישירו אבי הנחל, לו יפצחו רנה העמקים עטופים נר, לו יזמרו הגבעות עם אשכלות ענביה ם, וכרס חמר ענו לו, נל ־/A עצי השדה לו ימחאו כף, למ9ן יצא השמש נגמר לרוץ ארחו, והשחר ירהיבדו עם יפי עיניו, לו חרון השושנה, ולו תריח נחוח חבצלת השדה; לו לב בשרי לו לב רגש, לו רות טהור, לו רוח נכון, נ׳ החכמה תחיה בעליה, ותאיר פני אדם, תמלא חדרי לבו אורה. אך מה אהללך, הן לא אעצור נח לר^יד מעט מזעיר ממעלותיך אין מספר. ואבולע ני אחין לחות אחת מאלפי חמורותיך; ומי.פתי לא ידע, איש בער לא יבין רב ערכך, הן נעלית על כל מהלל ושיה. ובז לך אומד לכל חסרתי טעם ולא בינת איש לי - — בכל זאת, הה, בושת תנסני מדי נתבי זאת, חיל ורעדה יאהזני, עטי ינוע בידי כאשר תנוע בכבדה — בנל זאת נמצאו אנשים ורבים המה אשר בה יבזוך, יניאסון כנבל הרש — אהה, מה זאת הקוהי על לוח, אמת יפלח כבדי כתבתי על הגליון, בכל עצמות׳ ישרש הרעיון הזה, כי גס אנכי ארם הנני, ואחה אמרתי: אחה בן ארם לבשה ך ולבושת אמך. השים קיקלון בבה מלך זאת הרמה, יררר