Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 12

מאוד עגמה נפשי עליך, עת ראיתין הלך ונכה. מקונן עלי הפדדך מארן מנורותיך ומולדותיך, ואשתך חשת חיקך, אס על 3ניס יושנת גלמודה ועצוגת דוח, עס שיות אוגדות תי33 3עד החלון 3נליון עיניס. לקראת 3עלה מנחם משיג נפשה, ודמעתה דמעת עשוקים ואין להם מנחם. אהה, מי יתנו כאח לי, יונק משדי ההשקעה ושלוה, אף לא יגוזו לי — מי יתנני ליפח גרומך הנדכה מרוח המפשית אשד קד3י, אך עשירית האיפה, ותאמר: האח! אמנם אחי, שאו נא שאו שגע אלוה! עוד גואלך מי, אור ישעך הנה הוא גא, אור ישראל וקדושו, הנה הואיל משה מאנעיפיור פאר נחלתיעקג, השג לנצדון אסירי התקוה; הנה קרן אור פניו גארמנות מלככם, וגאודו תראו אור, וירוח לכס! ולכס אחי, שדי צגאותינו, שרי ישראל גארצנו ארן אונגארן, מה ר3 עוג לנס, המגשרות צנא דג גמחנה העגדיס, מה מאוד נעליתס גגודל מעשיכם ויקר פעלינסגקרג אחיכם גני ישראל, כל ל3 ירחש לנס תהלה ונדכה, וכל עין תזיל פלגי גיל תודה, שמנם והוד תפארתכם גלגגנו יושבי אדן אונגארן, לעד נעע גדזל ועופרת הוחקו, זנרוננס יהיה לדוד דודים ולתפארת, ולעס נגרא יהיה למשמרת! אולם אדוני אוהגי אמת מגקשי צדק 1 כאשד החילותס הדאות לאחיכם אהגתנס אהגת אחים העצומה, ותהינו לעלות להיכלי מלך, למען הקל עול מעוללי ישראל העמוסים מני נען, ישלם ד' פעלינם! כן אל תרפו ידינס והתחזקו נפלים נעד גהורי חמד נערי גני ישראל, אשר נעת המה לדוג נעדרים מכל חכמה ומדע, ומסור תגונה ותושיה ריקה נפשם, מאין מקים מוכשר לפניהם אשד נו נאחדיס תורה ותעודת חכמות שונות, ועל ידי זה דנים המה הנערים אשר גאגי שנותס יעזגו מקוד מיס חיים תודתינו הקדושה, ומלקקים על גדניהס, נודעים גדך לחכמת ולשונות העמיס, ודק בילדי זרים ישפיקו, וליקהת אם, לדברי חכמים וחדותם גזו והכלימו, ומזה נעשו גם פרעות נישדאל נכל ארצות אשכנז, הכה נקרעו לשנים קרעים, וכנניאי הגעל המה פוסעים על שתי הסעיפים. האנות מנערים אודים ישנים המוצלים מאש ומתנערת הזמן, מציתים אש התשוקה להחזיק ולהגות נתודתינו התמימה עם נללותיה ופרטיה; והגנים דוח אחרת עמס, מלקטים חשש ומולידים קש, למען השמיע קול התנערה, כקול הסידיס תחת הסיד, ולהעלות עשנם נעשן הנגפן, המעוד עיני אנוש מהגיט מעלה. גן מנגל א3 — ימלא שחוק פיו על חלומותיו ועל דגריו, גס שדפי אל וקדושי נניאנו לא זנו נעיניהם— כזה ונזה אש המדינה גוערניניהם, ונזהוכזהמני