Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 91

91 יעדר ויסוקל, פריו לא יהיה למאפל וסנונתו למשיגת נפש; גס לא מראה לו ונוזמדהו, לא הדר ויראהו, קון ודרדר לא סורים יעלה י גם קימום גם ודיו ישלשו סילוניהס רחגי ידים, עד כי יגל לא מדרון עלימו׳ — כן גם האדם׳ אם גם הנוגע הלנים את מווו כשרון, וגאהנת אם ענוהו דעת שכל והתגונן אל כל תפעל אשר כנר היה ואשר עתיד להיות, נכל אלה לו לעת הנמקו מוסרי רחם הורתו יהי אמון רק על נרכי מולידו הנוגע, לי לא קדמוהו נרכי אם אומנת וסוכנת, לו לא תחלצנה לו שדי המדעים נהעירו משנת ילדותו, ונהודעו נפש יודעת ושופטת; כי עתה הן היה האדם כאחד חיתו יער!— לכן טוג לגני כי ישא עול הלמוד מנעוריו, ועוד נשחרות חייו יט שכמו לסגול מעתס אומן אתן ותעודה נועדה מאז ומקדם, מורה אמן מלמד את מאושרר להועיל, יפתח סגור לנו, וכשרוני נפשו יוציא חוצה. כי החכמה מאין לא תנוא׳ וצא השוגגות מקום גינה. אס אין חריש אין קציר; אם אין זורע גינה, גס תנונמה לא יקצורו. הילד יתנהל לאט לרגל שכלו וימיו, אתם ילן ויינה לפי המנהג אשר ינהגוהו אניו יולדתו ואותניו, עד כי לאורו ילך ונרו עליו יגה. לכן החנון, אחד ממנעימי חיינו, יסיר גדילי משחת חלאה וזוהם, מנהג זר ומחר לעין לתודה נאוה — החנון הוא כתינקת, אשר תישין אמונים על נרכיה, תרגלס, תשאס, תלנשס, הנעלם לסי חוק הנימוס והיפה ר אתה ישכנו וישנו, יקומו וילכו, ידנרו ויסיחו, יאכלו וישתו - ישאו ויתנו, יאהגו ויאהנו, היא השיחם, נזרועותיה ישנו תמיד, אחת היא על כן אמרתי, אין ״ T טונ לאדם אן להעיר נפש הילד משנתה, לעוררת ולהסיח נקרנה לגת החשק וחפן הדעת, ולרוות התשוקה הזאת על יד אתן ומנין לכל סעיפי המדעים ומלאכת חושג. אכן לא כל אורח למוד וחנון נכון הנהו, לתת אדס חלן> צגא הנועריסנעם, ואיש מנין כופר איש איןתנונה נו. חליפות על התגל׳ מסדרים שונים ומנהגיה אין מעמד למול כי הרוח אשר לעס עליה׳ ונשמת ההולכים נה׳ גם הן שנו מצנן מאשר היו נתחלה, עת מגטן האין יצאה ותהי. גם המדעים שונים מאשר היו, והאנשים, אשר לאנשים יתחשנו, עליהם לעשות אשר יצוו מהמה, נחוקוהם ילכו ומשפטם ישמעו. לכן הנקל לנו כאשר לפנים נישראל , לגלות כל עתות עלומינו גלמוד ש״ס ופוסקים (אשר מועילים המם מאוד לחדד שכל הילדים) ולהשאר נעור וריק מחוקי המדינה והנימוס? כי החכמת והתורה אחיות משולנות׳ והאישהמנין יעשה לולאות להורה, ולמולם למדעים, וחגר אחת אל אחד — והיה האדם אחד. אנל׳ למה זה הגל ארנה אמרים׳ ומלין ללא יועיל? כל אג ומורה, כל מנין גדנר למד לדעת יתרון הכשר החכמה, וניתר שאת נימינו אלה, אשר תחיה את נעליה. על כן נמקוס מושג גג ר הוקם על, מורס מאחיו, נמקום התקנצו אנשים לאגודה׳ הקימו נית הנון נערים׳ לנהלם על פלגי המדע והמוסר. אכן גם חיל נם חוסן גס נח ידים לאלה גם לא מעטים המתקדשים והמטהרים אל הגנות ולא סדרים, עד כי ירעו וירשיעו כל הנלוזים ממעגלותס. ני זורעה חולהיייננית ישראל, ני נהרסו לרסיסים ולנקמדס, ויהי אן נתקו נפות רגלי איש ישר׳ הריס כל מכשול מדין גת עמו, לזרות ולהנר5 ייראו ויחרדו לנפשם ולאמונתם. וזאת הסנה הגדולה והנכנדת אצלי, אשר הניעתני להעירו׳ אדוני׳ אודות נית הלמוד אשר הוקם נמקומינו. אן נזה יגדל כיי איש נלחמו נגד תלאות אין קצה, נגד עומדים לשטן וגנרעליתו. כן גסנגמלינו