Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 92

92 לפגי פגמים או פלס פגים עוד ערפלי חושך הקדירו לבות ארזי-־ר גני ישראל — אהה לגגר אשר לא יסגוד לצלם קורי מכשפה נלס * אהה לאיש לא רגן מתת משא הגלי אומנת ותעתועי מנקתו, אשר עם וזלג פדיה מיניק אמוניה אתונה זרה, אשר לא ממעי יהודה יצאה וילדי נכר- חלילה לאים להרים את ידו ורגלו עשות ותקן לגר גלמי קודם, אשר לא תקנו עד הנה ־־ שינה זרקה נו ורו3 ימים הקדישוהו! חלילה להגיד: זה מעות אשר יוכל להתקן, וזה חסרון אשר יוכל להתנות! גם רעיונינו נלכדו נמצודתס ׳ ומחשנותינו ושרעפינו לנחשתיס הגפו. אם נתון תהפוכות כאלה ירומו אנשים ויתיצנו על נמתי ההתוליס, ונעין טהורה יגיעו יראו גל מוס ומשחת, ינרו נושאי כלי,ד', יקימו נמי למוד להגדיל תורהולהאדירה, אן חסדם כזכיר ותהלמס ננשרה• — כןנהקים הגניר הנכנד ודורש עוג לאחיו מ והי י ו ל! ל ף שווא רן נית חנון ילדים גמקוס מושגו, רגיס קמים עליו, לגלי חוק פערו פיהם, ונהרסות הנו גנודו: לכו ונחשנה עליו החשגות, ני חדשות עשה נקרג האין! אכן הוא ממקומו לא ימים, ועל מצנו יתיצג, אחריו החזיקו גניו קרואי שסו מעוטרי ננוד, הלא המה הנגיד השלם ג מדע והושיה מוס' א לעז ר שוו א רן, אחיו נפש זנה ועדינה, תכנית העוג והחסד מוה' תשה שווארן, ועל כולם אחיהם הצעיר לימים והוא נין חכמים נמנה ונין ננוניס נשער תוה' דוד שווארן — כולמו כסף וזהג לא יחשוגו, אן נתגונה יחסוצו׳ ולמועיל ידיהם ישלחו. — נאג נאמן וכאומן משכיל ינהלו גניהם לרגל שכלם וראות עינם, ולא ישעו לרצון גניהם ולסכל מליהס, ינוס נשוט מוסר, לבלתי כרוע תחת מאסורת התשוקה והשונגוה; כרופא נאמן יתן מרקחת סמיו, לחנוש לנשגרי מחלה, מגלי משים המתוקים או מרים הנמו, הימתקו לחין שותיהם אם לא — כ ן האנשים האלה לא ישגיחו למנוד ראם אחיהם מוני סגורים, אן טוג לישראל יעשו—נגור לגגם, ותומת שכלם ינחם סלה <—נית הלמוד הזה אשר נשלומאנז עומד למופת נחבל שארלוש, נססדריוותערניו, אשר כלם מתאימים גלי שכולה— התורה והחנתה תלכנה אחוזי יו נחורי הלמוד, לשון ארן מולדתינו׳ לשון הונגרי על שפתי כל גחור וגת ולה, ילד וילדה, להראות העמיס והשר, ני טוג ארצו היהודי דורם, ילסלנות עם לא יתן את ידו. — אחרי התימי את דגרי אלה׳ חלה הנגיד הננגד תוה' יול!לף שווארן הנ׳ל את חליו למות, ואמנע משלוח אלין המונא למעלה — אמרתי אודיע דרכיו ליעקב ולישראל עלילותיו, ני ננסלו נפל איש גדול ליהודים, פועל צדקות בקרב האדן. — מוה׳ וואלף שווארן זצ״ל נולד גשלומאש נשנת תקמ׳ג, ומת לדאבון נסם גניו יודעיו ומכיריו נ׳ח תמוז תר׳ו, והוא גן ששים ושלם שנה. מעת גדלו ויהי לאיש דג ק בתורת אלהיו, גצוקתו החזיק ולא הרפה עד צאת נפשו מכלאה, ותען> ביעף לאשר לוקחה משם - כל עוד נשמה נאפו הלן נדרן אניו הנכבד מוה' צדוק זי׳ל, לסעוד כל רעג ולהשקות כל צמא, לפתוח את ביתו לכל עובר ושג. אין איש אשר דר ן על מפתן ביתו, והוא עיף ונפשו סוקקה . והוא לא שנר צתאונו ורעבונו. אין כל דגר טוב אשר נעשה נימיו, והוא לא הזיל זהג מכיסו תומן כל יד אשר החלה לעשות. הוא ננפשו פרס לחמו לרעניס וצידה לסונע האכילם, הוא בנפשו הציע להם מהגן וכסתות, מטות ומרבדים, מבלי משים אס ישראל הוא, אס איננו, אס תושב אס גר, oft זקן אם עול ימים, ני אן בצדקו חיה, ועל טוג אחיו נפשו התענגה׳