Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 88

- 88 — אד היא מאור חרדה ועל פניה נפלה, מהר צוה עבדיו מן הארץ להקימה שמעי בת אמד יפת תואר ונעימה אל נא תיראי ממני אל תהי נבהלה! בי רק על המורדים במלכי ירי קשתה ולולי פשע עטך עיני עליהם הסתה אך הגידי נא לי למה עתה עזבתמו? מה הרעה באתך דברי איך נתיחה? אז פיה בחכמה פתחה יהודית וענתה: "כל לבי אגיד אגלה לךמצפונתמו. "חי מלכך אדון כל הארץ ידו בכל משלה כי מפניו נמוג רוחם ברכם כשלה כי לשבט אפו נתנו אל לכל יושבי ארץ, גם מפניך ירגזון כי רוחו בקרבך אם לשבט אם לחסד לתהלה נודע שמך כי תטיב לטובים ולרעים תפרוץ פרץ״. "גם מאמר אכיור ואיך משפטו חרצת נודע בתוכנו ומה לעשות לו יעצת ונביאי כל חוזה גלו לגו אזנים יען הכעסנו אל רעב על ארץ קרא ולא עור יהיה ישועתינו בעת צרה על כן נמוג כל לב וכשלו כל ברכים״ 4 "ואני אמתך אחרי הורע׳ כל אלה אליך ברחתי, כן יעצני יועץ פלא לבל יקראני אסון עת יסגרו לחרב וכאשר במחזה עור יראני עת פקודתם מבלי מועד אוליכך בחוצות קריתם וישראל בידך ימסד כצאן לטרך.