Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 55

55 ירכו כל הארורה נצן, נ׳ש ינכו את השריפה אשר שרף ד', לק אמרתי שתוכחת מוסר הראו לנו חכמינו ז״ל נדוריהם אלה, וזהו שאס יפליא ד' מכותייו, זו מיתה תלמידי חכמים חלילה, ופנה הודו זיוו והדרו, כאמרה מת אחד׳ מאי אחד, המיוחד שנחוורה והעדר איש כזה אשר נחושתו נרפא לנו ותטונו אצל נדכה לגו, אזי אנשים אשר יפארו ורידם טווס, הנה ידאגו לתלאות מקום הנעדר ולגנות העיר על תלה. וגס אמנם לפנים היה כן וישראל, ופרוע פרעות וישראל, וצאת נפש איש יו!ר לחזות ונועם ד׳ ותעלת ורכה עליונה, אזי הנשארים התאמצו רכל עוז, למלאות מקום צדיק אשר אלף, ונעלות גם המה ומסילה העולה לתעלה, כמאמרם זיל וזרח השמש ווא השמש, עד שלא שקעה שתשו של תשה זרחה שמשו של יהושע וכן דור אחר דור וכוי, ונזה אמרתי לפרש ע'צ השאלה פסוק הסתום ותורה: ו ל א י ד ע איש א ת ק נ ו ר ה ו הנאמר נמשה וענינו, עוונו חי הוא אתנו אחרי דרך תרוא השמם, זרחה לנו שמש יראי ד'ז אשר שמרו מצותיו וחדשו וריתו תמיד, לכן משה אדונינו עודנו ודמותו ווצלמו לנגד עינינו, תה דוריו וחיים אף הוא וחיים, אול עתה ועו׳ה נדאג ונקונן כי אזלת יד, אטימות גור היחיהנעם נולד? ונהפוך הוא, דוראחרון, נניס יולדו יקומו ויאודו כל זכר למו, כי פסו אמונים, ואין דורם ומוקש להקים שם המת על נחלתו — הדור אתם' אחי ורעי העומדים סניני, נרימה גם אנו קולנו ונקונן ירדד קנת עמוס הנויא : העיר היוצאת אלף תשאיר מאה — סדינו שרי אלפים אשד מקדם היו לנו למשענת, לנו חזו איך כמעע כלס הנם הוזים דוממים מתים, הניסו וראו איך פה נין רגניס ידנקו, נין צרורי עפר משכנם, נפשם נצמדת אל אלהיהן ושמחות תנחלנה , -אותנו עיוו לאי־ית ואין משען ומשענה, מולי עמר וסומך, ני אין איש שם על לו, ואדם חין וארן .לחשוו חחשנות , למען מלאות מקום צדיקים אשר אפסו, ני נס אחרי אשר יחופש אדם , וימצא איש אשר ודכי די. ויזרח לו שמם הצלחה, והנה הוא צולע על ירכו, יעקם מיד דרנו י ורגלו איננה עוד רגל ישרה כמקדם, ונצפונו — רק ועני ימצא וחית עניים ועניים מרודים ישכח לנצח — לכן עיני מי לא תזלנה דמעה? מתני מי לא תשגרנה עלי אודן צדיק וחסיד הזה * ני לקח אותו אלהיס ואיננו, והן הן דורי חכמינו זיל אשר הזכרנו לעיל, ידוע לכל יודע שרנה ג״נ היה גדול ויחיד ודורו כדורי הגמרא שם , ועתה כאשר השמועה נאה שקרא לו אל ממעל; ונפשו שגה אל נית אניס שמיתה, אזי שק ואסר הוצע לדנים, לכן או" וכלהו רונן אשר ידעו והגינו ני שר גדול נפל וישראל, אזלו לאעסוקי ויה, לעסוק וענין האודה הגדולה הזאת, ולחפש ולסקור אולי ימצאו איש מניניהס אשר מנשר למלאות מקים צדיק הנעדר, ולהשיג אגידה לנעליו — אתנסנקשוהו ילא מצאוהו, ולא הוו ידעי דונתח, לא תצאו תקום אשר יאהיל שס גור חנם נזה ולשאת את שמועליו, מיד הלנו לאנמא , הלנו קו־ר ועגמתנפש, נכו מר לאנידה שאיננה והחזרה, ועוד משגה דשנרון קראתם, כי חזו צפרי דתטללי וקיימי, ראו דור אחרון צעירים לימים, מגויסים עוף כצפרים עפות, ועושין צל נננפ-הן אשר נחסוונסף, ותנהים וצלם את אוד השמש, מולי התגונן וגלגל חתה המספרים מפלאות ממים דעים, ועוד קיימי גאולתם, ולו הותל אשר הטס לשוס על הונם מנטחס ועל רכושם כסלם', ימיקו וידורו נרע, אתרו הלא כספם ו,הנם אתנו, מי אדוק לנו, לזאת קראו וקול תר צורח ואמרו: ש״מ התם הוא, צדיק זה אשר נלקח מאתנו, שם יעמוד, ולא ימצא עוד אצלינו, פי אין חליפות למו וארן החיים!