Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 54

— 54 — אמי ז״ל, סרק אן אני אתליל אנסות, ושפתותי יגון ינידון, ולא לגד אני;צר משרשיו ומתאושש מאהנה נניס לאנוה, אהללהו ואננדהו געטרת התסגחות אלה, אל נא אחי, הלא אתס הנצגים פה נלנס, הנה ענו 3ו נמקוס חופש הלנה! נמקוס לא ננר שוע לפני דל׳ ני עשיר ורש פהיתאתדו, הנה ענו ני, את מי עשק, אתתי רצן, או על מי שלח רק אצנע ודנר און? ידעתי ני לננס גקרגנס משיג, ומענה על לשוננס נופלת, ני ישר הוא, ולא נמצא עולתה נו• נל מעלות ומדות ננגיות של איש צדיק, המתוארים מאת משוררי ישראל נמזמור ט׳ו גו היו נצמדות: הולן המיס ופועל צדק ודוג ר אמת גלגגו׳ צא רגל על לשונו. ני החזיק גשלוס ורדף שלוס, ומדה הנאת הנה ד׳ אצהיס דורש מנל יושני ארן, ומאז הגיד לןאדס, ני עוג, ונס א3 החנמים אולי נווןלזה גאמרו: מה יתרון לאדס גכל עמלו שיעמול תחת השמש, ולפי ענין הנתוג יותר היה ראוי לנהוג פה לשון עגר: שעמל, אמנם מיס עמוקים דגר׳ פי חנס המורה נזה על החזקת שלוה ואחדות , ני שלום הנה הוא גא ויאה ממזרח השמש, נמאמר המנילתא גסנהדרין והוגא נרש״ינם' משפטים גפי אס זרחה השמש, "נשמש שהוא שלום געולס" ועוד אמרו גריה נ׳ג ע״ג מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לגנה וצמה מפני דיני שלום, והנה מנוגה נגד השמש שלום יזריח, ולזה הוא העורר החנם את שומעיו ואמר: מה יתרון לאדם גנל עמלו, תה יעשה האדם וחי גס אחרי שוגו לעפרו ועג זה יען והשיג: יעמול תחת השמש , יתאמן לילן תמיד גדרני השמש, להחזיק שלום גין חגרה אנשים, למען טוג לו נזה וננא, ולא המו איזה אנשים החטאים גנפשותם אשר השקט גל יונלו׳ גיוח מגקשיס תואנה לחרחר ריג, וגלילה נלו מצה, נין אחיה יפריעו פרעות׳ החריגים ומהרסיס החנרה, אוי להם ני גמלו להם רעה! ואת ירחי די יננד, ננוד התורה היה חניג מאוד *עיניו, אף אם הוא נצצמו לא היה תלמיד חנם, השתדל והתאמן גנל עוז להחזיק נווד התורה ולומדיה, וע׳ז איתא גתדרש פ׳ ויחי: לא מצינו ותורה שנח של אגותינו הקדושים שהיי גדולים נתווה ננונים וידועים׳ רק גנח נתיג ונח איש צדיק תמים, וגאנרהם, התהלך צפני והיה תמים, ניעקג, ויעקג איש תם, נס נמשה מחוקקינו נתיג: והאיש משה עניו מאוד ׳ הדא הוא דנתיג: שנל טוג לנל עושיהם, לנל ל ו מ ד י ה ם צא נאתר אלא לנל ע ו ש י ה ס ׳ מנאן דגת עשה תליא מילתא, ומה נעמו עיר דנרי חנמינו זיל נע״ז י״ז: נל העוסק ותורה נצנר נאלו אין לו אלוה — והתשניל יגין. והנה למען העיר ולעורר את לננס אחי ורעי, ולשים נגד סנינם אגדן הנתם הזה ׳ ולהתגונן על הפין אשד סרן ד' גנו, אעריך לפנינס דגרי חנמיס וחדותם׳ נאמרים גנ״ת דף פ״ו: רנה נחמני נתנקם גישיגה של מעצה , אזל• גר אגיי ונלהו רננן לאעסוקי גיה , לא הוו ידעי דונתא, אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרו ש״מ התם הוא תפדוהו ונוי — המאמר הלז הוא סתום מאיד, ויען תקצר העת מהשתרע גדקדוקיס אשר רוו פה, לנן אמרתי לקצר נהישרת עקוני ומרונסי המאמר הזה, ואקדים,דנרי המשנה: מת אחד מן החגורה ידאגו נל גני החגורה נלן, ,ילפי משפט הלשון אין שורש דא נפה על תקומו הננון׳ ני ענינו גס גל״ת forgen, bekümmern ותורה תמיד חתת ופחד על איזה דגר , או ירא להוה ו)ו ננהל לעתיד, ופה געניני דמיתה לא שייך לשון דאגה, ני איה תנוס ומחסה להמלט מפח המות, כמאמר נעים זמירות ישראל: הי נגר יחיה ולא יראה מוח , ויותר הגות גלשו! היה אס אמרו: