Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 44

44 "אקל משאי מעט ואמצא הרוחה," כה צו לצו תשליכי אחריך — ומה איפוא הגידי נשאר בידיך? התקרה. מה נעמה התקוה בת שמים ונוחם חיש ימצא ומזור בכנפיה מער מד נפש כושל ברכים "שמש חייו עוד תטהר בעדיפיה במתק שפה כל שבר חבשח ״וההצלחה לו תשיב את דודיה. ומלב נדכה את הדאגה גרשת "מני שפל מצבו מרומים תעלוזו עלי מפתן החיים היא עומדת "ואוצרות כסף וזהב למדיתגחילהו וברשת!-, לב הנער הרך לוכדת׳ "עלי שמריו ישקוט שלו ושאנן ערבות תבל כעדן תתאר לעינהו "ובשיבה עור ינוב דשן ורענן," ומכוס רעל נופת צוף השקהו כה תשיחהו הקוסמת וימצא מנות ששון וגיל יאסוף מלוא תפנים. ובכשלו יתעורר ועוד יחליף כת וערד יקו הנפתה לקצור כפלים » מעטה ששון ילבש תחת אבל גם לימין האיש היא צועדת כי בזוהר התמוה הופע התבל ותתמוך בו עת רגלו מועדת, השנים ינקופו הימים חיש יברחו תנחמהו עת מלאכי זמן הרעים ערי זהב קווצותיו לכסף יהפכו; יעודדוהו בזדון מחלומו כי נעים . עלי פלכו ישען קרקרו שחוח מה ישא בהקיצו קולו בבכי נס ליחה נרפה ואין כח. ומטרות עוז ישטופון עלי לחי מה "ליל השב; משבר רוח כי נפשו ממרומי אשדה השלכה לראות אדם המותר, לרגלו שטוח; וחמדת תבל לתופת לו נהפכה, את קברו מקרוב עינו צופיה קודר ילך בלי מאור ושמש ועוד מעט יוטל לבור תחתיה יקוד, לאור, והנה עיפה ואמש אולם הלא כרגע ׳עוררהו חשבי: פקידי האסון חליפות ימררו חייהו כי נפשו לא תרד קבר ואך קוצים וסירים יזרו עלי מעגלה,ו ועת רעותה הגויה תהיה לאין אז תפתח התוחלת לו זרועותיה כשושנה בערן תפרח לתאות עי1.