Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 43

*3 כלה השוד, קדוש — מלאכותיו בזה*) עלי תרבותם ישב שלו ושלאנן ובשיבה עור ינוב דשן ורענן מתערה כנטע נעמן עלי עין, כ׳ אלה יו ינצרנהר כאישון עין. — אך כיום בחמלת מרחם נעזבים, עתות אופל נדדו, נמסו העבים שמה החכמה בקרב האומנם זורחת ותחת איבה ומשטמה, האהבה פורחת קנאת הדת לא תלטיש החרב לטבוח הולכי תום בלי הרף הלאומים לא יערכו עוד מלחמה לשית ממלכות ברבו אמונה שממה — שלום בשעי, אין צוחה ופרץ אורו העינים מלאה דעה הארץ. גם לך יקראו בנועם שפתים: "התנערי מעפר, עניה׳ וטהרו עינים "הלא אחותנו את נפש נדחת "וכמונו דשן תשבעי, תמי נחת בלי פחד דת אלהיך תשמור׳ בדרכיו תלכו ואת מצותיו תנצור׳ כעת, אהה! לזוד אחור תחלי? נזרך תגוז׳ ועדיך מעליך תנצלי? "כשל כח הסבל תאמרי רוחי חבלה ״נשוא כובד עולי, נשוא לא אוכלה! "לא לעצב נולדתי היות נאנחה *כ Mißion.