Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 45

שקט ושאנן בלי מגור ועצבת לחיות אחרי מותו — בגבה׳ ימצה ך,ג;וע קבעת כוס חמות שמים. — ובלב אמון יסגור שמורות עינים: , < רגשת הבציר. Don B. Schwarzfeld. «מי האביב מארץ חיים נחרו מדבר וציה ישישו רנה יפצחו אלוני פרי בשם מעדים הוסרו ואנוכי משמים ישבתי עיני תבכינה שושני חמד נבלו יערות נחשפו מדאגה ועצב ושמחתי חלפה מחמדי העתים הה! נדרו חלפו. איננה. שמים כספירטהרו׳ טעבים עברו בחלקי ומנת׳ בלתי שמח הייתי כשלמה חושך עטו, קוי שמש נסתרו לחמדת האביב לבי לא הטיתי קיץ הנחמד כאיל חיש ברח ממדורות פתנים רוש ולענה רויתי ושדי תרומות קררו מני קרח. כמו מכוס התרעלה לרויה שתיתי. עתותי קיץ ברחו אתא בציר אולם עתה אלונים מבלי פרח נטעי נעמנים קמלו יבש חציר, ותחת נצנים שדות במעטה קרח נאות רשא ואחו לציה ושממה לבבי יתנחם למה אביב זנחתי עצים נחמדים נהפכו לשואח ומשמה ואור יומם כחושך ואפילה ברחתי. לכן בתוגת לבבי אריד ואהימה בימים יאתיון, בציר חיי יגיע מרוע זנחתי עת קיץ הנעימה אולי אבכה וקול יללה אשמיע לשובב נפשי בהלכי לשוח בגנים למה בקיץ חיי זנחתי טוב כי קלותי מבין׳?«דוגי בושם לארות שושנים. ולמה אז כאבל קודר שחותי.— בשושניונצנינעים׳ חמדה האביב אמנם גם עתה צירים יאחזוני חגגה הטבע מכל עבד מסביב פן בעתות אל בחמתו ׳בחלוני צפרים שונים זמירות יה ישמיעו מדוע בימי נעורי חלומות ׳בעתוני בהוד קולם תהלות שדי יריעו רעיוני ההבל בתרמה צוד יצודוני. ככה רבבות יצורים, בתבל שמחו