Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 14

14 הלו,־ז, ומלנוש המליצה ששטו מעליהם נאשר עיניך תאזינה נאמת שנאמר ננמר' תמיד על ענין נזה למאי נ"מ, או סאמר עליו ולמדין ממנו אי גמרתי ממנה, ותמסר לדור אארון רק שנרי צואות ממליצות נאלה לנן היו למדה׳ ונעשה ממנו רעה, ני האנשים המונים זסנוריס לקוזו הדנרים כהויתן ונצורתן, והמה יצאו משי חז״ל נמששנו נל מציצית ע״ד ההפלגה ני נתנה רשות לנל מישלי משל ולנל סוררי ^5• l-icentia poetica פעם לעלות שמימה תעל ולרדת אל תהום רנה מתחתו לנלות סוד אשר שמעה אזנה ילהנת רומם ונשאם נששם; ושעם לשום שה לאלם, ואנז מקיר תזעק לקולם, שעם השנינה מדנית מתוך גרני ננראיס׳ נמדות נשננות אשר רק ל מ נמים שתרונם. לנן נל איש אשר רות מנמה נלנו׳ ינס לא מדל מלשנות נאהנת עתו, יתן עצנת נשמעו תלונת דור תהשונות, אשר ארסו נששס לנלתה נבוז את אמם ני זקנה, ומה יענו לדברי הוות לאומות הזקניס Mytologie, אשר לנס ימהר נמשל ומליצה להוציא דנר לשני אלהיס, מעשי אלילים אלמיס, שמו נשמים קשתם ולשונם מדני שקר אשר אין להם שאר, סוררי נל אמת ומורדי נל אנונה, וננל זאת לא יוזילו מנתי האותות׳ לדרוש ולמקור ולתור׳ למצוא מרגליות מנין עשיות חשפתותס׳ לתת משוה חנתה על דנריהס, שעם על סי דרני הנוגע׳ שעם על סי מעשי השתים ונונניהס, ושעם על סי דנרי ימים תקדם קדמוניות, ולא נלאו מלתור אחר הדרנים אשר נגה אור׳ רק להשיר ולגלות חרפה מזקני האומות, ואנחנו עם ישראל׳ איש ממנו נמעט שנפקחו עיניו לדעת קרוא אניו ואמו׳ ותהי ראשית מלאנתו לשפוך נוז על זקני עמינו׳ להגות נחרשה לחייהם, ויען ני עיניו הנו נסנורים והוא נלאה למצוא הפתח אל מרי חנתינו ז׳ל, הוא מתלוצץ עליהם, לא זה דרך החנתה , ולא זה דרך נל מרשיה, לשנור מטה על נל דנר נעלם לאתר: ראה זה סנלות ואולת הוא - הכי הימים הראשונים צא היו להם עיניה לראות נימים האלה, ואס חכם לא ינין טעם להגדיל נין האתת והשקר, הני מדג חנמת נער אחד יודע לשון וססר ׳ מחכמת נל זני עמינו נשנות קדם מגדול ועד קטן•— רע המעשה אשר אנחנו עושים׳ אין זה נגיד צחנתתינו׳ ואין זה תפארתה להרוס ולנתין לנטוש ולאגד, נמלאנת הנערים חסדי דעת י•— הלא נג נל ישר דוה עציו, נחמותו חנמי עמינו ניוס הזה׳ אשר נרך ו' אותם נחכתות רנות, ונס הציג להם יד נעירות גדולית תלאות ספרים חדשים וגס ישנים. ולשונם תהלך נ כל ארצותס לגויהס , מדוע חנרו נל אלה חל עתק השטים לסתור ולהרוס עמודי עמינו, תחת אשד ינרתו נרית נאמנה , לחסות על כנוי חכמתם ז״ל להציל אותם תחרנ פיפיות שונאיהם; הלא להם משפט הגאולה, גחונו נא נזאת, הס לא תצלח המלאכה, ני גדול כנידה תכנוד המלאכות אשר לשניהם, ואור ישראל יהל כשמש צהרים. ואני, הנה ידעתי כי קטן אנוכי תנל אנשי ניצי• ומה לי לדבר או לפקוד י אך האמת היא נחלת נל אדם, קטן וגדול שם הוא, לנן אדנד כאשר עה לבבי! והנה שתתי את עינילחקיר ולדרוש אחרי דנרי חכמינו ז״ל המפוזרים הנה יהנה זמרכז התלמוד ומדרש׳ אילי יקרה די לפני להנחני נדרך אמת ד, ו קרוב לה׳ וכן מצאתי זה נכה וזה נכה ׳ וזנן מצאתי המהמר אשר לשנינו ואמרתי אולי גס מריו מיתר הפליטה ומשרידי המליצה, ממרי