Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 13

משמורת שלישית: תרנן לשעם חסר'קונם לקז־ל תרוזלה משמי_ע :שמנה, ,:אנכי עם תוגתי כרתי בריתי ׳ ב^שי ענ;ה אך תאנך,, תרשים לבקרים תשתה מרים ומאורי איורי אבל כניורי: על בת יהודה בי תשב גלמודה, ואזכור,עיוני וערן קרמעי ואשמע׳קול: אוי כי ה^לתי את בני י- יפתח עפעפיו יציץ מחרכיו .ישקיף משמים בכיור נהיח־יב, יעיר אדמה ניותן נשמה לעם זעליך,, וכל תרימיך, :שקה ךוי.ים מכוס שמים. וכל שיח אדמה בקיול דממה?שיר תחלה .יתנו מלה וברית חדשה תכריות האשד, עם בעל נעוריה, ומחלב שריה לעולל ברכיה תתן חייה 3ן ע!דיה, אשר חי קרו3 לחרנן ניתר 3ימי אררימס הקיסר ואסר מתחלה הנו ה אונו ליהודים ל3נוו! נית ד' על סלו, אן נעצת יועציו נחס על ד3רו, ולמען גנ3 ל3 היהודים כסה פני נזנו 3מצוה אסר פקד עליהס, לננות מקדש אל נתנגית אשר לא צוו עליה, והגנין נדח, והוזנוניס אשר חיו 3יתי0 ההם אזרו חיל לחזק ל3 העס נתוחלת על 3נין התקדש ונתקותס על ישועת משיחו, וכל אשר יזמו לעשות נימים ההס וכל אשר עשי׳ הכל ממקור נטחונס נעגין הזה ננעו מצפוניו, כאשר יגיד עליו עדתו מרנריהס ותספורי מעשיהם אשר ילקטו אחת אחת הנה והנה ממדרשים ומתלמוד, ועליהם מעשה ר׳ע עס 3ר נוננא, אשר נס זה היה 3ימיס ההם. ואינו רחוק מן האתת, ני החכמים האלה ח3רו מליצות ושירים, או משאות וחזיונות, להעיר ל3 שומעיהם על מצ3 האומה והקריה, להצי3 יד ושם נקרנס, שלא תשכח משי זרעם, ונשרט על חר3ן ירושלים וגלות ישראל ■שירי תאניה ואניה, למען תהיינה צרורות נגשש העם אל כל מקום אשר ינואו שמה, והיתה הקנה הזאת שגורה נשיהם, כאשר תראה מה שאמרו ז״ל עירונין י״נ ע׳א ותענית ניט ע" א על דוכן הלויס נמעמדס לעת שנא צר ואיי3 נשערי ירושלים נימי החרנן הראשון, אמרו שם ני אי ליי א vslefltc נעלתא נזרקה לתוך פיהם, נאמרס ויש3 עליהם את אונס, ולא הספיקו לומר ונרעתס יצמיתם, והירושלמי תפרש שם אי ליי א מלשון אלי ננתולה, ראה תום׳ שם נתענית. ומי יחיש כי רניס היו הקנות אשר חנרו על עניניס האלה, אן יען ני כלס תחת סוג האגדה נשלו ולא נתנו לנתו3 נימי התנאים (ראה ירושלמי שנת פי כל כתני ונמעשרות פ״ג היי נתר' מס' גיטין ם' ע״א) לכן לא נאי על הספר כמתכונתם הראשונה, רק מותר הדנריס אשר מהם נמעט דנר הלנה, או דנד המוסר כתנו על