Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 93

«אמר: ני לא יראני האדם ואי; וז״א: ניבאחתידנראל, היינו כל מרי השת «מקור האתדותהמה נונעים ויוצאים, ובשתים, היינו האדם המר« משאים : אומר,וצורה, היפן האהלות, .מי ישורנה, ואיו יהיה נינלתו להשיגץ' ליו י׳ח ודין רשע מלאת, דץ ומשפט יתמובו, מלאת, מעניו «לאתך ודמעך (שמות נ'3 חי) וימלאו ימיה ללדת (נראינ״הניד) וצא יומו אמלא (איוג גו״ו ל״3) ע׳ד ני לא שלם עון האמורי, היינו מונן ועלול אל דגר , ורשע׳ מואר פה על איוג, והפג מריו פה אליי נאמין׳כי משפט שדי לטונה ׳ ואשרי הנגר תיסינו יה, ויונן מן התרנים. 2lfä Frevler warst $utn 0ert4f©u reif, und Gericht und Recht stellen wieder Dich her. שם כ, תיערך שועולאבצרוכל מאמצי כח, יו3ןמןההעתקה:Hat den Werth deine «Größe, wenn sie im Drange sich nicht zeigt, nur diebewährt al vollkommen die edle Kraft« שם ליב על כפים, הנחתו על נדור הארך, והונה נרנוי זוניי נמשפט נאלוקת הנדור על שני חצאי עיגול, die beiden ,Hemisphären וידוע ני הלננה נון> ענור וקפוי נאיןאור עצמות׳, ורק מפגיעת הדר השמם חמולה ינוא לה חור, והיא מזהירה ננונה הלזה המושאל, על צד אחד מהנדור, נעה זרות השמש על צד האחר מהנדור׳ יין הולך וסונ3 המר תמיד, וזה: ויצו עליי במפגיע נעיןויצו עליו פרעה אנשים—על ענין הפגיעה הזאת, וזה: יגיר עליו רעו, היינו תצוה ע^אור.השתש, שיהיה מחונר ותתרועע לו ע״י הפגיעה הזאת יזה: מקנה אף על עולה׳ היינו נהיות השמם הפונה לעת ערג ימה, למקנה וקנין אן*על העולה, היינו הירח, קעולה על חצי הגדור נםנו3 השמש למערנ, ועיי זה נתהוה יום ולילה. אור גדול ואיר מזיג. לשני חצאי הכדורים׳ ותועלתם ידוע, ומי ימלל ג3ורו,ן ,,! "תורג": X)en Erdball umhullt ein Licht, doch er ist'S, der die Begegnung befiehlt, er gebeut ihm diese .Befreundung; indem es auch dem Aufsteigenden zu Theil wird ונונל עוד לנאר מלת כסה, שמוסנ על הלילה, ור׳ל אן> שנטה ד' את האור מנפים, נעת הערג אע׳פי נן לא חושך גמור הנהו, לנלי ינואו נרואיו למכשול׳ אן ויצו עליה נמפגיע, היינו עיי הפגיעה אשר צוה יהיה מעט אור מזוג, ואלו נסתעס מלת יגיד משורש נגר אשר הוראתו נוכחיות ונגזר נאן לפעל נהפעיל נחשפט חסרי פ״א נו") נכון הנל נ״עז׳הי — ויתורגס: -Er läßt ihm gegen ,über wandeln seinen Freund והניח שם רע על שני מאורות המאירים לתנל ומלואה. ל״ז ו׳ וגשם מטר, וגשם מטרות עוזו. לפי מרינל המנאריסאי, פתרון לתלת וגשם מטר׳ ונפרט נהנפלו לנקוט ארנע פעמים שתות הגשם נלי טעם, ואין זה דרך המליצה! אנן נראה גשם הגזרו מעגין וגוש עפר׳ גנששה נעורים(ישעי׳ ניט י׳) נעין גשמינתלמוד, הנחתו על דנר החומרי אשר יש נו ממש מאחז נחוש המשוש ולא אאריך. ונידוע נתהוה המטר נטנע מאדים הלחים העולים על הארך, הנהפכים למיס גרום וגונה העננים, כידוע מפי ואד יעלה מן הארך. והנה האדים דנריס דקים למאוד׳ ונהתהפנם למים, נהפך שמם לגשם׳ ני אז יש נמו קצת ממש׳ יי המיס לנגד האדים לדנרים גשמיים יחשנו! אגן גם המים נאמת ממול שאר דנרים גשמיים אין נמו המש ולא גשמיים יקראו, ני נשנלול תמס יהלונו׳ נגרים ונוזלים ושני לאסם המה׳ וגעת יזורזו נצמתו, ונחוס ידענו ממקומם — ולא יכירם עוד. וכידוע השלג נתהוה עיי הקור החזק, נהיות האדים «הפנים למעלה למטר מים ונופלים למטה, והנה ע״י הקור נהפכו המים הנוזלים