Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 92

sollte er die Hand ausstrecken: ob in ihrem Unglücke ste ihre — .Größe bewähren LV כח. קודר הלכתי בלא חמה ׳ גראה אף שהחמה רעה מצד םתקדיר ראם ושפם ההולך נציה נפל זאת איננה רעה אלא לזה, ונם לזה אמנה רעה אלא׳ לסי שעה י שעת הלנו נציה, ני טונה ננלל הניה לכל ׳ושני וזנל ומלואה׳ ונס אליו טונה ונעימה היא׳ ננואו אל תחת ען רענן לנוח מחת צלו ורוח צח מחומה נושג על סנהו, לא פן ההולך קודר מצר וממצוק׳ לזה אין טונה מצד הה פלל ונלל 1 וז״א קודר הלכתי ׳ אך נלא חמה ׳ קמחי נקהל, מענין גדולה והתרוממות ע״ד ההשאלה, נלומר אנני אשר מתחלה נל פך גדול הייתי — נאשר ססר ־“* אשוע, עתה הנני מקונן, וחזר ניעיון מעט הנמות ורנ האינות, הלזה על כל התהסינות אשר ספר נשני סרשיות שקדמו. ויתורגס: ,Gebeugt ging ich doch nicht vom Sonnenbrände; ich, der einst so hoch stand in .der Gemeinde, jamm're nun ^'אב״ג . כי NNL א7*י אידא״ל*, משמעות המקרא לסי״ד פל המנארים. שעשה הדנרים אשר סיפר רק מיראת ענשו׳ והיה א״נ ירא את ד' מיראה׳ ואין זאת המדה הננונה׳ ולפל הפחות לא יתפן להתהלל נה! לפן נראה הפוונה כידוע: אשרי הגנר אשר היסרגו יה ׳ ואשר יאה3 ד' יוניח, והנה האיש המונח נמנאונ מה,נידועפי אהו3 הנהואלהשס׳ ואת אהוני ד׳ חיו3 היאלנודם , ויונזמתרנים^ Denn Ehrfurcht gebietend war mir das göttliche Unglück, und או נראה, שהמקרא wider seine Hoheit zeigte ich meine Macht nicht. הזה הוא כתנאי על הקללה האמורה מקודם ואמר: נתסי משנייה תפיל ׳ אט עשיתי כזאת מיראת העונש, ני פחד אלי איד אל, היינו על בי׳ אס לא ריו Nur deshalb, weil ich etwa ein - מאהנה׳ ולא על כי משאחי לא חי,ל göttliches Unheil befürchtete, und wider seine Macht nichts vermochte! שם לי. אם לא אמרו מתי אחלי מי יתן מבשרו לא נשבע. נראה לעין חוזה דוחקהמנארים, פי מי יאתר: שנני זיתו יחמדו ויתאוו לאכול מנשרי משנאתם אותו׳ א"נ אנזר הוי נם לא יתכן לומר: שלא היה נמעט לשנעה לנני זיתו אצלו׳ ויהיה אמרם: מייתן לנו מאותה לאכול, על ני לא נשנעו מלחמו' 03 זה לא יתנן: ני נני ניתו של אדם קידמין לכל' ואיה איפה הא<ש אשר יתהלל זמתת שקרלאתר: דלתי לאורח אפתח! ולנני ניתי אין לחם לשנעה! הלא עוכר שארו הנהו י• ונראה ני נלי ספק היו לנני ניתו של איו3 נל צרנמו׳ נדרך נל הארך להקדים ננינית לפל אדם זר ונכרי׳ אנןהענין פך׳ מדרך טו3 עין ונפש נרפה לתת מגודל רחמי הלנ3 עד פתו האחרון לעניים מרודים, ואף אס הוא נעצמו עדן איננו שנע, כמאמר החנם: נפש נרפה תדושן, ותרוה גם הוא יורה — ונאופןהזההיה איו3 רחמן ורן הלוג׳ ויהיה נשבע פאן ניגוני מננין נפעל: ומוס3 על איונ ואמר: אס לא ראו ותמהו מתי אהלי נאמרס: מי איפה עוד איש טוג עין נאיוז, הגות מנשרו א שעין לא נשנע היא נעצמו. ויתיי־גס: Sagten nicht die Wer gibt noch von seinem eigenen״!Bewohner meines Hauses —!"Fleische weg, ohne selbst gesättiget zu sein ל־ג י״ד בי באחת ידבר איי ובשתים מיישורנת. כידוע שהשם אחדות אמתית גמורה, ולא תושג אמיתותו מכל שוסנזרא׳ ולא נופל להגיע נס אל אס® קצה ההשגה מעצמותו, נהיותנו מרננים מחומר ע3 גשמי ומצודה רוחנית׳ וע״י