Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 94

94 לגופניים וגשמיים ׳ גי השלג דגי גשמי לנגד המים, והגה גשם לדעתי שווס לעצמו, הנזרו והתחגיו מעני! ונום עסי׳ ינשם וגמיש י והונח על דני ניסני' וראיה מסי נתן גשמיהס גרד, יהנפל כדין המליצה, והוא מקיר ע״ד דלת׳ גשת. ויתייגס: Denn »um Schnee spricht er: falle zurErde! und S verkörpert sich der Regen, und es verkörpert sich der Regen» ,seiner Macht שם ב׳א, ועתה לא ראו אור, ני יום שגריי הוא. וגי יעלה ע״י זה על לג איש לאמי: אין שמש׳ געגוי הסתדתה? אך השמם היא כיוס אמש, אולם נסתרת נענים היא, וזה: בהיר הוא בשחקים, ואן רוח גענרה מסיצס ותראה לעין נל ׳ ומצפון זהג יאתה ׳ היינו ממקום תצסון העננים׳ יתראה י) פתאס נ רק אדר נהידנזהנ מופז, וכן העני; נהסתרת השם מעיני נשר, ני מי יעו« לאמר: נענוד שאיננו רואה מקום ננויו, ני אין הנהו, אך נמו קרניףישמס נהיר הנהו, אף שאיננו נראה׳ נתון.השחקיס, ני ייאמר לשנוןנערסלל ער, הואנאן נענין הוראת למעלה׳ נמו וער נן אדם אמצת לןנתרגוס רתנמ׳ןלתהליספ׳ט׳ז') ועל ני המשיל ודמה הסתרת,ד' עס השמם י אשר יתקשה עליו: ני הלא איך ערן לנורא עסהננרא, אמר: על אלוה נוראהור. למעלה וגנוהה מזאת הסתרת 7' ננוראות הודו י• ונא ואראך יקית החליצה נשסתינו הקדושה׳ אשר מנניד׳לנלות סה: ני שם רוח אשר הניאנס' הקדום נידוע שני הוראות לו׳ האי רוח הנושר, נעין עושה מלאניו רוחות (תהליה ק׳ד דיו והגי רוח הנפש המשנלת׳ נשמת רוח חיים, נעין אגן רוח הוא נאנוס ונוי׳ ונו' הודאות אלה נשם רוח אשר הניא, מונח יתרון וננהות רוח השם מהפתרת השמם, ני אצל השמש אמר: ריח ענדה ותטהרם,ר׳ל הרוח תפלח עני הגננים ופני הרקיע יתנוהרונמקדס והסתרת השמם פסקה, ונס דוח האדם הוא האמצעי האחד להגיד נוי את נוראו, נהסירו ערפלי הנוכלות להצין מעט וגדולת נוראו. נאשר הוא אדם, אגן רק מה שמןדנר מנהו׳ ני ע׳ז אמר הגי ני לאיראן׳ האדם וחי, ונזה היתרון, ני הריח לא יגלה לאדם מאותה, וע״ז אמד: שדילאמצאמהו, לנאר הפלגת היתרון י• ונא נאהקורא, ואשמיען עוד דנר נחמד, ני נקט פה שלש מדות המרינות אשה עם אחותה, ולא תמצאנה מהינרות נלל לעולם, אצל אדם קרון מחומר, נימי שהוא נעל נח ואלים נגנודה ׳ לעולם לא יעש נשורת המשפט, ני נסמכו על נחו ועצמו ישמן וינעט וישחק“ אס מעט ואס הרנה — לחוקי המדינה והנימוס׳ נמו״ח לאשר הניא אלוה נידו׳ והנה הנח תענה את המשפט, יגן הלאה, מי שהוא מתנהג ננל עצמת נפשו נפי החוק החקוק נתנלת ספר ומגה לא יזוע, הוא לא יוכל להיות לעולם נלל ונלל: רנ צדקה , אשד הנחתו והוראתו על העושה לפנים משורת הדין, ני נמעט יעשה הפעם לפנים מן השורה! יפסוק מהיות נעל משפט, והנה מדת המשפט מחלישה ומענה ומענרת את מדת רנ צדקה, אכן כל זאת נאדם נעל חותר, לא נן הדנר אצל הנעלה והנשנג מנל דעת, השם הננ׳ת, אצלו מחונרות החדות האלה נתגלית השליחות, ונשנ3 הוא לעיני קוצר שגלינו להשיגו׳ וז׳א שדי לא מצאנהו, שגיא כח׳ ומשפט, נלומר נל המרות האלה לו הנמו, ינכל זאת רוב צדקה לא יענה, ר״ל ננל עוצם נחו איננו מענה את רוג צדקתו ומתנהג הוא עמנו לפנים תן השורה, ונרונז רחם יזנור, וע'נ יראוהו אנשים׳ ני לא יראה נל חנמי לנ, יראה, מוס3 על הגוף הנלתי מחלנו- היינו נל התחנמות הלני נהתנוננו להעמיק ולחקור על השם עד אין קן, עיקר השורש אשר יצא ל יזהתחנתות הלנ (הוראת לנ נל׳ע על נח ההתגוננות מפורסם) יהיה לנסוף: ני