Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 91

עמדי• היינו החנמה היקרה האמיתית געניניס רווזנייס איננה עמדי. רק חנמס יעניניס זמניים. וע״ז שאל פעם שנית; אס נן הוא, איה איפה מושג החנתה ומקור ומקום המצאה * והחנתה האמתית מאין תמצא ואיזה מקום נינה, אם איננה גנל אלה? — וז״א ונעלמה מעיני נל חי, דייקא, ומזה ננון נם מה שאמר: אבדון ומות אמרו נאזנינו שמענו שמעה! ני נעת המותה תתפרד הנפש מן הנויה ההולנת לאנדגן, והיא תעל לרום שמיס׳ לחזות ננועס ד' ולאור נאור החיים. וז״א נ" נ אדהים הנין,דינה, רצונו, ענין נשג3 רוח-י אלוהיי הוא להבין לרנה ולא גשמי׳ וז״א ני הוא לקצות הארץ יניע , היינו הארס לא יניע וישיג׳ אלא זעת תס חלקו הארצי החומרי! ר״ל הגוף׳ ואז יניע על גנון, מה שאיננו רואה רק ראייה תועעת בארן; ותחת השמים—ני שורש גנע מורה על הפלגת הראיס ושורש ראה על ראיה פשועה— יראה; אן להנעה נזאת מונרח הנהו גס נן להננות גדולות נעוה״ז, נת״ש ז״ל התקן עצמן נפרוזדור נדי שתננם לטרקלין, ותחילת חנתה יראת ד'ואת ישרים סודו, וז״א ויאמר לאדם: הן ילאה די היא חכמה וסור מרע ביבה, וידוע חכמה הנחתה על הנלליס שילמוד האדם מרנו ומתון הספרים, ובינה על ההתגוננות מדעת עצמו, והנה ליראת ד' לא יונית האדם נ׳א לנצלי החנתה, מצות אנשים מלומדה לאמר: נן ונן עשו אנותי ורנותי׳ אעשה נן אף אני - לא נן להיות סל מרע. לזה לא יספיקו להועיל 53 גללי החנתה, ני האדם ארנו נקרנו׳ וננל יום ויום מתחדשות נקר3 האדם מחשנות זדונות חדשים לנקיים: הפורשים רשתות אין מספר לרגליו, וציין 3ננ עת וננל עונה שיתה ללנ3 על נל רעה ורעה׳ למען הנין אין יסור ממנה מזאת ומזאת, וננוןומדוקדק א״נהנקעו אצל יראת ר', חנתה, ואצל סור תרע, נינה, הזנת דנר מתוך דנר —ונדון החונן דעת לנזוי אדם ותולעת י ד כב תשאבי אל רוח , דינר פה לפי״ד על הרננת גוף חומרי עם רות אל אשר נופח נאפיו ׳ שע״י זה יתרומם האדם ע״י הזדנות ונקיון מעשיו נאורת החייס למעלה להשניל! וזה תרכיבני, מעני, הרננה, ותמוגגני חושיה, היינו ני האדמה לולי הורננס עם הרוח להזדנן נתנל ע״י מעשים ׳ לא היס העולם תקוה לה להתנשא משפל המדריגה׳ ולהניע לחיי עד נצחיים אין קן/ הנקראים תושיה ׳ מענין להנחיל אוהני יש (משלי ח׳ נ׳א) ני החיים אין נמו׳ ישות וממש, ועיי ההרננה נפלה לתו נחלת יש ננעימים, וזה ותמוגגני חושיה׳ נידוע ממלאנת הצורפים ותדפיסי המנונעות, שתוזגין זה3 ונתם יקר עם מתנות פחות העדן. ע״י שמוזגין אותו נאש, ומצרף לנסף ונור לזה3/ יהמזנת רוח עם חותר. חיי נשרים.. . שם כר. אך לא בעי ישלח יד אסבפידולהןשוע. שם שוע הנחתו הראשונה על הגדולה נעושר ונננסים וננדינוה, נמו ולא ננר שוע לפגי דל, והושאל על גדולת הרפש ׳ נעל נח הלנז ניראה ונחנמה, אשר נח ואון לו לעמון זנסיונות, מזלי תת תפלה לנגד שופט העליון, ואמר: ננון הנהו ואות אהנס מאת ד', ניסרו את תנתר נחירי החיים, ני לפום צערא אגראל אנן זנור יזנורי גי נשי הנמו מוזלי לקנרונז, ונשנס הוא נשר לא ישלחו יד נעי עלימו. אם, מלוז הזזראי׳ נלומרהיסורין רק לנסות! אם נסנפידו יעמוד למו השוע! היינו גדולת הנפש׳ להצדיק הדין, ומוסר להןעל החיים שזנר, והיפון המ׳סלנו״ן נידוע על הרוני וע״ד אמרם ז״ל אלמלא ננדוהו לחנניה תישאל ועזריה הוו פלחי לצלתא , יי קצר נת אנוש מהניל רונ ברז ומדורות, ויתורגם.< Doch nicht jerstörend