Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 90

90 sie sich verschlossen, wollen das Licht nicht kennen. Ist sämmtlichen Der Morgen, Schatten des Todes, auch die Schrecken des TodesschattenS sollte er sie kennen lassen! Ein Fluchender sei er ihnen! auf Gewässern, wie zu Lande werde ihr Gut verwünscht! Nie wandle er den Weg der Edeln! wie Dürre und Hitze verschlingen SchneeSwässerung, so verschlinge das Grab jene, welche sündigten l Der Blutssreund vergesse ihn! Moder sei sein Labsal! nimmer werde er bedacht—dem Baume gleich werde das Laster gefällt! sein Ehegenoß sei unfruchtbar, gebäre nie, nie erzeige man seiner Witwe Gutes. Er aber umgibt nur Trotzende mit seiner Kraft— > wird er einst flch ausmachen? oder nicht? er bewährt'- in diesem Leben! Ec gebe Gewißheit, daß man sicher sei, daß seine Aufsicht auch auf ihrem Wege! Doch, erhebet euch ein wenig, es ist nicht so! Hinschwinden sollten sie, wie das All verwesen, wie das Aehrem Haupt abgemäht werden! Sollte es nicht so sein? wer kann der Lüge mich beschuldigen? wer für nichtig meine Rede erklären? — כ״ח ד׳ פרץ נחל מעם גר, או ביאורו ממקום נגרו ומנועו, מענין «מיס הנגרים יס׳ז י׳ד י׳ו) או ממקום שהוא גר שם׳ תענין עם כבן גרמי(זיו)' ל״ז ד׳) וזה הגשנמים מני רגל, היינו שלא עזר ודרך זה רגל עוזרים. רל1« מעני, דללו ומרזו יאורי מצור (ישעי' יינו וי) מאנוש נעו, היינו המקים הזה יייסהו האדסנמנתיוו ותהי זו מסילה לרגל עוזרים , ויתורגמו: 1®c reißt den Strom aus dem Flußbette, was dem Wanderer sonst entging, sie הי ארץ והחתיר, נהפך כמן אש. .wimmeln nun von Menschen נלאה ני נס ס ה ססר מעוצם מנמת האדם יזמתו הרתזה, ני לסי דרך הנוזע הואדי!ה איננה מצמחת ומוציאה זרעים רק ע׳י למלותיו! הגשמים, או עיי רגלים אשר זמו תשוקה, ולאמן היוזש, וזימות המורן היא שמתה וגלמודה, והאדם בלוז המצאתו והתזוננרתו גס נימות הסתיו יולידה ויצמיחה גננות הנקראים Treibgärken והמה עש־ויים בארסן נזה. שמתחת הזרעים העומדים זערינות האדמה הערוכות זיתים כלואים, נמצאים תנורים אשר ע׳ייחואסירובנו הצמתים אשל מעליהם כידוע וז׳א ארן ממנה יצא למס« אע״פי שהמתיק נהסך נחו אש. דאח זה דזר נאמד אתתי ויקר, וזו מזואר הינוז המשך יל הפירשה ושמע: כל היגנניניס ודנרים שמניא פה, הם המה אותם, אשר מתוכם נראתה חכמת מין קאדס והגיונו קנכונז נתהוס תחתית הארך, ונחים וימים וצורות וזענינים אומרים גשמיים, אן לא הראה ננל אשד סיפר: חכמת האדם האמיתית זענינים דותנייס. אשר על ידם יוכר צלמו צלם אלקיס ׳ ועל כן זנלותו לספר מעשה האדם יתחנולותיו, על נכון שאל נפי י״ז פעם ראשונה: והחכמה מאין תמצא, ואי זין מקום זינה? היינו ההשגה הרומנית, אשר זה יתרון האדם על נל המי זאדמה אן מן הידוע ני לא ישיג האדם, והוא עודנו חי זאדמה זגוית המומר, השגה אודהית ושלימה, ואן לאדון הנזיאיס נאמר: ני לא יראני האדם ומיי- וזה שהשיב לא ידע אנוש ערכה, ולא תמצא זארן החיים׳ דייקאי ואס תאמר הלא הלאיתין נעינין למעלה רומז שנאת האדם נמים ובתהום ימים וכדומה - אן עמו״ם אי! זאת הי-כמה האמתית וז״א תהום אמר לא בי היא, וים אתר אין