Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 89

זמדה מול מדה. ייז כי יחדו, והווקר היה לתו צלמות, והולך ומואר קללתו/ גי יניר ולהות צלמות, יכיר, תהפעיל היוצא לשלישי, השם יסנג,שיכירו נם הסנלהות הצלמות! עת אהגס החושך — ותזואר מתרנותי. י״ד1 קל שרשו קלל מגזרת הנפולים ונסתר לענר, או גינוני לתואר, והענין כל אחד תהמרעים יהא מקולל, נם נחלתם גמיש נס חלקתם גארך, ולא יפנה לעולם דרך כרמים וצדיקים J י'נ! הציה גס החום אשר יגזלו וייגשו פני האדמה משלג׳ כמוהם תשאף ותנלע השאול אותם אשר חנואו או פי': הליה נם החום יגזלו גם מימי השלג מהם, לגלי השאיר לתו מאומה לשתות, והמונם יהיה צחי צמא, וזו ואין צריך לומר זו,. שלא יהיה נהם ולא ישאר)להס גאר מעין או נתל, ונם חוס השאול ייגש מימי השלג — על ני חטאו! כ רחם, מענין ושחת רחמיו (עמוס א',י״א)י כ״ב, רק את האניריס הוא מושך וסונג נכחו — היתנן כזאת! יקום ולא׳ רצונו אם יקום נימים העתידים הנאים, או לא? יאמין בחיי[, נהסעיל היוצא לג', כל זאת יראה לגני אדם נאיים האלה! ויאמת לגו׳ ני ים אלהיס שופטים גארן, ילא אחרי המותה׳ נאמרו לעיל ישלם אליו וידע! ב״ג יתן לו׳ האל יתן לאדם אות י על משפטו הנאמן, למען יוכל האדם להשען על מוסדי ננוחונו — ועל מה יתן מופת? שעיניהועל דרכיהם! כ״דרומומעט׳ קריאה לרעיו, שאו עיניכם יראו ני אין הדנר כן- אין עינהו על דרכיהם׳ ואין שטן ואין פגע למעשיהם, והמכו׳ נמו וחמקו, גחילוף אותיות נינ״ק , כלומר ראויים לנליון כגר, וככל יקפצו, מעל פני האדמה, וכראש שגולת יגלו נס המה! ואם לא איפה מיתנזינני, שהמשפט והדין איננו כן ׳ ומי יעוז לשוס לאל חלתי ׳ ויתורנס: Warum sind von der Allmacht nicht Rachezeiten bestimmt? Warum schauen seine Verehrer seine Zahltage nicht? Hier verrücken sie Granzsteine, rauben Heerden, sühren sie weg, der Waisen Esel treiben siefort, pfänden der 'Witwe Ochsen; verdrängen Dürftige Vom Pfade, verborgen halte» sich des Landes Arme. Siehe, auch die Wilden der Wüste gehen aus, in Thätigkeit nach Speise suchend; doch nur was die Wüste hat, ist Nahrung für die Jungen. Sie aber, ernten Futter auf gebautem Felde, lesen ungerechter Weise einen Weinberg. Ha, nackt, kleiderlos sollten sie über« nachten! ohne Bedeckung bei frostiger Kälte! Durchnäßt vom Regen- <;uß der Berge, schutzlos aufdem Felsen schlafen. Die blos aus Raubsucht die Waisen berauben, den Armen pfänden, daß unbedeckt sie nackt gehen mußten; den Darbenden trugen sie die Garben weg- Lassen Oel pressen im Geinäuer, und, die die Kälter traten, müssen dursten. Aus jeder Stadt seufzt die Menschheit, der Erschlagenen Seele schreit empor, und Gott legt keine Verdammniß auf. Sie waren, sonnenklar ist's, die Empörer, erkannten nicht seine Wege, weilten nie auf seinen Pfaden. Beim Hellen Lichte macht der Mörder sich'auf, den Armen würgend, da er in Nacht, dem Diebe gleich, sich hüllen sollte! DeS Buhlers Auge erlauscht die Dämmerung, sprechend: da steht kein Auge mich! weil eine Hülle um'S Gestüt er legt. Mancher untergräbt im Dunkeln Häuser, am Tage halte» k *«