Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 79

79 פצעי תמוז אנוש ,ארן. אס איון אין לשוס מעצר למרוצת תשוקתו! פצעי אנוש אך אז כא3 לתו, אם מאנוש המה— נס משן ,המות וממת פתן חדרו מרוות פי אלם וולעי ני המה אן לשגור רעוינס יגרמו נודף ל,קרים, לא ישאו פני פור, אם יתעו ל,לי אכול, וחמתם שכנה אם 5טנס תלאו י ו,ני זדונים אלה, לא ל;צע0, אן למצוא עונס ינו ,אגרוף רשע ־־־ אריה ,אריה ני' נפגשו, ,שלום יחדיו ילנון, לו, נאחיו לא יחן דופי, זאגיס מוק אחד למו אס ,סוד יועדו, אן 5נל, ישקעו שניהם׳ עק,י הסום יעקרו׳ ,לחי החמור ימצאו מנוח׳ שור וסרה יחדיו יכרעו לעיניהם, ני עפיליס המה׳ והמה נפילים ,ארן; אנן האדם, אן האדם ,ארם חמתו יכלה, נפש כנפשו, ,שר נ3שרו יחפוץ ויתאוה האוה, טונים התה ,ני שחן מ,ני רשע עושים רמיה לכן 5תד,ר תוהו, ,ין סלעי הריס יש, איש ,אין חגרה, תחת ש,ת גמוש, לצים גין אגודת ,ובדים« יקטוף מלוח מ,ין שיח׳ ו,זאת יכין לידו, תמת מעדני נוסת לחם נזגים; אריחת ירק תקשיח לחין תמלא ,טן, לחם נזנים ינעם לטעם נהפן ,קר,. ועתה ידידי, הנה נתתי לסנין החיים והמות, והורתין כמתנגד לחוק האנושי, ני טו, מאוד זה המות, ואת החיים ני ,רע הוא, ואף אמנם ני על יסוד הנתינה והנסיון יסודי אתרי — 5נל זאת תחם,גי נתתלהלה היורה זקיס חצים ומות, ,אמרן: מה לן נרדם7 יען רק צל הקקיון תחזינה עיגין פה ,חלד׳ תגזור אומר: טוב המותה מחיים* אולם לא כפרא עלי דשא אתאונן עלי תוסר מעדני תבל. ריב לשון כאלה רחקה ממני— אן להצמיח ישע נחמה אמרים ארבה׳ ודברי יתנו דומיה לנפשנו על רוב השבר אשר פגענו. ,מנת,ן מן חודש העבר שפכת שיח׳ בנית ,ני ר, ,ני, טל מות הר, החנם המלין המפואר מו״ה שמשון ,לאן הלוי, אחד משרידי הגדולים חשר לבשר פאר וללשונם ג,רו,ארן; אמנם מי 3J אשר יהיה כאבן, ולא ימס מקול פחדים אלה? מי האיש אשר עיניס לו, ולא יזלו ,אין הפוגות ממראה הנוראה הזאת* סגר ד' תומן עוז, תומן ,ישורון! שמשון! הגדלת סעמין 3תנל,גנת למרחוק, כל פנותיה מרת, הרים ועמק׳ ערים וישימון׳ נהרות וימים אשר צי אדירלא יענוד ,״ו׳ געינין ע,רמ׳ ונש,ט קסתן לעין נל נהגת — וסתאם לירכתי בור ירדת ולא נודע מקומן איה! מאוד אחזת ,עמודי לשוננו הנתעלה, ,נפלן הפלת שתוהיה •י אולם "אל תגנו לתת' אשר ימות פה ,מחוז הזאת, "ואל תנודו לו' ,נו ,נו להולד 3ה ,עודו נחייס חיתו, ני החי יתן אל לנו ויראה רו, עשוקים אשר חדשים ללקריס יולדו ,תונה ונשוא ,ל יוכל י ני המת ,אשר הוא סם לא ישו, עוד וראה את ארן מולדתו. ני לא נאחינו אשר עליהם אור אשכנזי ועסטריין יגיה. אחינו היושבים ,ארן גאליציא, אס נם נהמה יש טוניס ונכוחים. מקצתם המה אשר שלום אחיהם לא ׳דרושו, רק רע יחשבו עליהם. חמת למו נדמות נחש, יאטיתו אזנס לקול איש יודע, ,מלתעותם יגזורו על ימינו׳ ועוד ירעבו׳ נפל רסנס יסערו׳ אס לשמאלו צלעו נכון. פה עמוד, אח יקר• הרגיע מעט מרגשת לבן אשר נסערת ים תהתה ,קרבן, שנח א,לן וינונן, ואני אעניר לסנין ,עלי מדע אנשי שם אשר חיו וחתו ,ארן הזאת, וראה מההיתהמשנרתם מאת אחיהם היום,ים אתם! ימים מקדם אזכורה׳ ימי עלומי אקרה ,זכרוני עת מת נעיר לנו, הר, החריף מו״ה אברהם צ,י נא ט קי ס נ׳ע, מה היה גמולו מאנשי עירו אנשי דתינו? ,חיים הערימו מזתות עליו׳ ־ובמותו לא הגיחו לספרו. — איש אשר 5םתר דעת יגנו, — 5וצע הוא אן ,רן, י,רן קדוש ישרא3