Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 66

66 איש ערום גלי לברם! ואין נונתס על הל3 נעצמו שלא יראה את הערוה, פי אין עיניס לו לראותי אן מחשנתס הימה לגל יראה האדם, עת שענו שיח לאל׳ את ערות 3שרו, המפריע מתנו מתם3ת קודם, ומעיר נרעיוניו הרהורים רעים, ואשרי אשר היתה דעת השפמים הראשונים׳ דהל3 מקור השפל, המליצו זאת במלת לבו ענ׳ל, ואמנם על פי הקדמה הל;ו יברא לנכון ד3רי השיה 3רפות כ׳יד דמקשה על הא דתנן נמתני' ירד לטנול אם ינול לעלות ופו' ואס לאו יתנסה במים ויקרא, וסרין 3נמרא והא ל3ו רואה את הערוה? ולנאורה יסלא מדוע לאתפסנתי והא עיניו רואות ונו', ונ3ר עמד נזה הרר״י 3שדושיו לפרעות, אולם לפי האמור נישא! דדא ודא שדא הוא, ונונת המקשה 3אמת פן דה א עיניו רואות את הערוה? (ומיהו קושיא זו 3לא״ה לק״ת דעיניו רואות את הערוה לא קשה ליה מידי, דינול לשנויי דמע3יר ידיו על עיניו, דאז אינן רואות, ועוד דהאגסשלא נשעת התפלה אפור להסתנל 3ערוה, ורק קושיתו הא ל3ורואה) ונזה סרה נמי קושית התום, (נסוכה נ׳ ע״3) על הא דאמר שמואל הישן נפילה ערום תוציא ראשו חון לפילה וקורא ק״ש׳ ואין יקרא הא לנו רואה את הערוה* ורתקו דיסנור שמואל דמותר׳ אולם לפי״ז מאי פרין נגמרא תיתני היה ישן נפילה לא יוציא ראשו ויקרא, ותאי קושיא דילתא נרייתא אתיא ני׳א דלבו רואה את הערוה אסור, ושמואל סונר פת׳ק, דהא פלוגתא דתנאי הוא, אן לפי הנ״לניתא, כיון דעיקר האיסור למ״ד לנו רואה אסור היינו עיניו׳ ולפי׳ז נמוציא ראשו חון לפילה, דאין עיניו רואות מותר לנ״ע, ולא אינפת לן מה דהלג נעצמו רואה, וכמונא למעלה, וע״ז תתמה הש׳ים שסיר מנרייתא דאסור׳ יעי נ דחיישינן שתא ישכח ויפנים את ראשו לפנים׳ ויהיו עיניו רואות אתהערוה, ומשני נשגנוה י' יעו״ש, אולם אחרי העיון הפירוש הזה, מלנד דהוא נגד פל ססוסקי׳ ראשוני׳ואחרוני׳ דהפסו הדנרים ננתנן ונמשתען, דהיינו הל3 נעצמו רואה ואסור׳ ים גס מאמרים רניס נשים דאין חורין פן, ונזכיר רק קצתן א) איתא ננרנות כ״ג 3' היה ישן ננוליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצינה. חוצן נעליו!ו על צוארו וקורא׳ וי״א על לנו, ופרין ותיק הרי לנו רואה את הערום. ומשני קסנר דלגו רואה מיתר, ואי נימא דלנו רואה פירושו עיניו רואות את הערוה, מאי מקשה הא הפא דישן נטליתו אס חוצן על צוארו׳ אין עיניו רואות את הערוה פלל. ולמה ליה להתרצן לומר דסנר מותר - וגם ת״ט די״א דאמרי על לנו• אלא ודאי דהדנריס כמשמען, דלנו ממש, ועולין דנרי הגמרא לנכון, דע״נ צרין לומר דהת׳ק סונר לנו רואה חותר, ולפן אינו חוצן רק על צוארו, מסוס שלא יהיו עיניו רואות— נ) דתנו רננן (נ״ד ע״נ) מים צלולים יש3 נהן עם צוארו וקורא, ונו' וחתמה הרי לנו ופו' ומשני קסנר מותר, ומקשי מי הרי עקנו רואה ונו' יעו׳ם, ואי נימא כשיטת החנם הר״ר מצוהר הנ״ל יפלא דקארי ליה מאי קארי ליה, הא על עקני אין שום טעם לאסור פלל,? אלא ע״נ ולנו היינו לנו ממש׳ ולכן ממה שפיר והא עקנו ונו', דהא נם ננקג אין דרכו לראות את הערוה׳ וקריגן ניה ולא יראה 3ן ערות דנר, ואנן קי״ל דנל האנדים רואין אה הערוה מותר, רק הלנ אסור משום דהוא אנר חםו3 ומשנן השפל מנת שמים. אן גס לדעת נל הפוסקים רלנו חמש נמי אסור׳ איני רואה שום איסור בנידון דידן- והו3 הנות3 תלי תניא נדלא תניא דנגמרא לא אסרו רק נערוס, דלנו רואה את הערוה, משא׳ינ ננידון דידן נמנוסה ננגד ותפנסיס מעולם לא נשמע לאסור אס אינו חגור חגורה משום דלנו רואה את הערוה