Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 67

67 אולם יש תשש לדעתי ממקום אתר והוו* דנשנת q7 י' ע״א מקשינן על אניי דאתר למ׳ד אסלת ערנית רשות כיו! ושרא להו ההייניה לא מטיתינן להו, וליקו הפי ולצלי׳ ומשני ינשום הפו! ופו' ע׳ש והוכיחו מזה הראשונים ז״ל דלרין לאזור חלליו גשעת התפלה א!» נלנוש מפנסים׳ נאופן שאי! לנו רואה את הערוה, ונקנע כן להלנה נאו״ח סי׳ ל״א סעיף נ' ולפי"! נמלנושי האשכנזיים דהם נפי חגורה לא נופל לקיים מלוה הנון! אולם ע״ז אען דשתי תשונות נונר, חרא, דהא דעת המחזור ויטרי רנועס דנעי אזור משוס שלא יהא לנו רואה אההערוה, ולפן דוקא להם שלא היו להם מכנסיים, היו לריני! לאזור נשעת התפלה, אנל לדידן שיש לנו אננטו של מכנסיים, אין לררך לאזור כלל יגני׳ש נתוס'. אולם שינוהו תמוה לכאורה׳ דהא נגמדאאמרו גועמא משוס המן• והנראה ניישונה דהנה יפלא על המקשן דפרין ליקו הכי ולילל׳ הא לנו רואה את הטרוה לדידהי דלא היו להם מננסים ונת׳ש המחזור וויטרי הנ״ל - ול״ל דסונר דמותר כדעת כמה תנאים דסונריס כן, ולפי״ז אי נימא דלנו רואה אה הערוה אסור א׳ל לטעם דהנון, דמה הנון יש נאמרה, רק דלא היו ינולין להתפצל משום לנו רואה את הערוה, ולכן שפיר פסק דלדידן תותר נ לי אזור ומק. אנל אין אני לרינין לעייל נפשנו נספיקא ונפלוגתת הקדמונים נוחי נפש ׳ דחדא דנשעת התפלה יכול לתת אזור על חתניו ולאחר התפלה יסירנו נאשר עושים אחינו נארן הגר, ושנית הלא דעת המהרי׳ו ונ״י דמי שהולך כל יום נ לי חגורה א״ל לאזור מתניו נשעת התפלה יעו״ש. עוד יש לי דנריס רניס נעניניס האלה, וינואו נתאמר תיוחד נרצות די. — י.. . ם. חד נדיא. _על חתול לבו נהפןי אהבהו Do» Latzar Schnabel aus ProKnitz. י4ךי עזים, הבלב מלוא ז.עם. גדי עזים,?די.עזים, אבי מאיור אהבהו קדים שנים בחץ רץ הפעם?;נהו בשקלים *?זנים אל ביתו־ אספהו וךמ1 לארץ $פןי המטה עומד בגדיו,?די העזים, גרי העזים. החתול קם בהמתו שמריו קבבת.עינים ׳ כסיל לא שמע גערה הבה על קרקרו | T ־ T י: I T מכת בלתי סרה. בלבת אש קודחת מצא ה מנן ה ניוקמהו בזעם קרב זעךהו רבץ?ולוא קומתו ר,פץ עליו.ויאכלהו.