Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 63

63 הלא טוב לנו לשים בד׳ מבטחיגו כי יפר כעסו עמנו ישוב ירחמנו בתחנונים נעתר לאל דוכב שמים; אז יכמרו נחומיו ישקנו כוס ישע, כי לא כאבותינו הלכנו דרך רשע לעבוד בול עץ איז בו רוח חיים. לכו עתה אחי זקני עיר ונכבדיה אמצו ידים רפות חזקו ידי יושביה ספרו למו כי נסה אל גם אבותמו ואם כמוהם בו יבטחו בעת צר ונהי עזר בכל מיצר גם למו יהי ׳ אם מבלי תלונה יקבלו קומתמו. אל תתניני, חכמת לבב, לבן בליעל — ענה עוזיה — כי לא במרד ובמעל אמרתי לרוות צמאים בחמשת ימים עתה קומי ברת לב ונקיית כפים קראי לאל כי יתן מטר השמים בלעדו לא אוכל לעבור דברי בלב תמים! שמעו אחי מה יעצתי יהודית ענתה הנני עושה חרשה, עוד לא היתה ולעם נולד יבא יסופר כי עשיתי, כי ביד אשה רכת לב האויב ימסר עולתו תשבר בחרון אל יוסר אך מה אעש לא אגיד עד אותו בליתי. אך אחת מכם אשאל אותה אבקש התפללו לאל כי במעשי לא אנקש