Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 62

אולי ישוב מחרונו ובישועתו נגילה — ואם לא נושע אז אעשה כחפציכם! בעת ההיא אשה אחת בעיר יושבת יהודית יפת תואר והיא כואבת ומתאבלת תמיד על בעל נעוריה; את אלהים יראה אין בה עולתה ומהונה כי רב רק חסד עשתה ידה לאביון שלחה ולעני כפיה. דברי עחיה כשמעה אפה בו חרה, לזקני העיר הלכת וכה להם אמרה; הנכה ימלל קרוץ חימר מיל יוצרהו? כי לימים עוד חמשה אם לא ישלח עזרתו ביר אויב ימסר עמו, חבל נחלתו? כל שומע זאת הלא תצלנה אזנהו! הן אם מחשבת ילוד אשה בן אדמה מבינתכם צפונה אף כי להבל דמה; איך תעפילו לסקור דעת יוצר שמים? ומי אתם כי תקבעו מועד לישועתו, אם כה תנסון אל, הלא תעירו חמתו ואידכם אז משנה וצדתכם כפלים! גם מה בצע אם ביד אויב נסגרה ז תמור טוב יבואנו רע תמוד ברכה מארה. ארצנו הלא תחרב, מקדש אל לשממה ולמשל ולשנינה נחנו אל כל שכיננו, וללא הועיל חללנו את שם אלהינו אם מפחד אנוש רוח בנו לא קמה.