Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 56

ברחב רוחו לו צר ודום לבבו תקר רעתו. לחפצו אין מעצר ואין חקר לתשוקתו, אך בעי ירים לבבי, מתנשא בגובה נפשו ומצע רצון עליון לו קצר מד-שתדע, חותם הצדקה יתיר נוכח פני אלהיו, ואמת באותו ימכור וכל קודש לו התולים. האהבה משחק בעיניו וענה בה כחשו ולקול שדי מקרבו יסגור דלתי הלב. הה, רועי רוח, הזאת לכם המדגעה? הלזאת תקראו הצלחה אשר אתה תתפארו? תחת אבן מעמסה לבכם מתבוססת ובסנורות רוחכם מאושר עוד תחלומו; הן סעו לכם הלאה מקיר הארמון חוצה, לכו לינו בכפרים בשפל סכת אכר ורועה, שיתו לבנם לחינ ם והקיצו משכרו!. לא יקצוף באלהיו אם למעט יקרא אדון, ומרוב כל לא יבעט, בל יתפאר בקנינו, לבו טהור מנתם, חיי שאננות חייהו וההשקט על מצחהו ער נאמן סלה. כי לא בצל הכסף ההצלחה תתלונן לא למספר הזהב אשר יקרא בנחלתו אך רוח נכון פאר אדם, והיא תהלתו ולב טהור מכל יקר תענדהו עטרה. אך, נזה חדל אני? אנא אבן ישועתי למה במושכות עמל נפש תמשנני עתי ולמה גרע נחלתי על האדמה אלוה! אשר בראת למען האדם למשול עליה. חן כמו נכדי נחשבתי בבית אבי כל היקום