Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 54

פי השמש בזרוע עוזו יחבק אדמה ומבין קרני זהבו נראו ראשי הדים, מחרכי שחק ארצה כלפידים יבריקו והאדמה וילדיה באור חיים יאורו. קול ד׳ בהדר יקרא דרור לאסירים מבין עפאים עוף שמיש ובנות השירים כקול מהיכל שדי נגינתם יזמרו. קול ד' בכה יצוה חיים חדשים וכל יקום יצא ממסגר מעפר ם ירומו, יריעו אף ישירו מפעלות תמים רעים. ושם מהרי בשמים רועים הידם יתנו בקול ענות זמירהם בנגינות ינצחו מתלוננים בצל הארז בטח באין מפריע, ועל ניצע פרחי עונג ישנו מתק שנתם. למו צללי ערב אך צירי המרגעה למו חשכת לילד, אך תמונת המנוחה, ובצאת הצפירה ומרחוק ראש הגבעה יצהל לעין השמש עטוף לבוש ארגמן לא מחלום מבהיל, מדאגה לבו תשיח אמנם לרוח היום ההולך שם מעדנות על נאות דשא נחפה בכסף וערוגות בשם יקיץ משנתו ושב אל עדרו עלז ושמח. כן לאור הבוקר ׳סעו כרועה כאכר כהולך בחליל ימהר לעבוד עבירת פרך, שם פולח בוקע בארץ והיא תאשרהו ני מזעת אפיו ימתיק לחם יום ביומו, ורוחו נכון ולבו טהור מחלאת יגון. שדהו יתן כדי אותו, הלאה בל ישלח יד,