Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 43

43 ייענה׳ ננהלו וילאו.— נננדות הלנה הלוך ח0מ! טעם הלזו. ונל רוו*0 לי* קם רוחו נקרנו׳ נל נא ואומן ממנו אזלו׳ וכלי הענודה מנין ארנות ידיו היפות נפלו. — נחבינת לנס עלי חזות קפה הלזו נאמו נני אדם ני שמעו נקול הענודה, ונגדו נמנומה העדינה׳ אשי אין ערוך להענוניה ומנעימיה. — נל3 אוזד גחיו אומר לנקש את הנדמה והנעזנה , להקדיש לה' את שאיית ימותס, ולרוות דודיה נימי עולם. המנוחה אמנה לא עזנה את האדמה, ועת מן גיו גורשה׳ משה אל עצי רענן והנני יער תפלט לה. — מנקשיה נמעט מלאוה ויקראוה להתענגנמנרתה עלי משתה שמנים, אשרערנה הענודה נתנונמנפיה למו.— המנוחה שמעה לקולם׳ עזנה מהר את מחשני יערות, לגור נהינלי שן אן למורת רוחה מצאה ני עוד נפקד דנר אחד להתם הצלחת מאהניה, וננל שמחותיה ותענוגיה לא ינלה להשיג לשניה את האושר הנעלה, אשר נקשו אף מצאו נזרועותיה, טרם נאו ננרית עם אוינתה הענודה, ועד מהרה נאלצה לחלק ממלנהה ונסאה עם אהנת המותרות אשר אמנם חללהממלנתה, מגרה נהאה לאין, אף ני למראה עיניס היתה לה לעזר׳ ולתומך שננו. — אך ימים לא יניס משלו שתיהן עלי האדמה יחדיו ׳ נ לי רי3 ומצה נינותס, עדי אהנת המותרות חלפה ענרה חוק, ותפתח לחיל המלאים את שערי ארצה, להפוך את אהלי גילת ורנן לנתי חפשיתונתי מרזח. — המנוחה פרשה ננפיה ותעוף׳ עזנה את ממשלתה, נידי מושלים לא אתון נס׳ אשר עמלו לגונן נננלי ימיה את נסאם לנל ימונו. — לא ננל העתים חן אויב אחד הצר להענודה׳ וממרום נסאה הורידוה. ראשונה לחצוה לנרוח צנא תחלואים אשר פשטו נקרנ עמה, ויאחזו טרפם נאי ן חציל, אולם אחרי נן קם אוינ חדש׳ אשר נענרות זדון גז את נזרה מעליה, ני פעמים רנות׳ עת נני אדם שלויס ושקטים נצל המנוחה חסיו׳ ונל צר יאוי3 לא האדינום׳ העתקים עטפי נר, והגנעות עסיס תטופנה, משפחות הנצניס למיניהן נמרנית צנעים סרחו, וריח ניחוח לאף יקטירו ׳ אז קרנה ה ם 3 י ע ה, יעלי נס המנוחה עלתה׳ אולם נמעט ישנה לנסא, והנה חפנה ועלטה גדולה לצלעה נאספו, ואה זוהר השמש הקדירו; האשרים השלינייסי נצתם, ושונניהם לא השמיעו רננה עודי השרון נאנחה׳ והשושנים נלאו את נשמס הטוג נגניעם הסגור! ננל משלח עיניס נראו אנשים ינים נעים ונדים הנה והיה נ אין הנין תה ינקשו׳ ומנל ענר רק קול נונים, נהי וקינה נשמעו, חנלי ועת נשלמי המעצנה הלזו, ומה איפוא המקור אשר מנו נונעת. המנוחה אנדה את משטרה עלי לנות נני אדם ׳ ונל מננדיה הזילוה? »מיתסנאועס אהנת המותרות נמסורת הנרית יען הנטיחה נחלקת שפתיה לחו לגרש נלה מקרגם את ה ש ניעה הארורה ולא תוסיף שונ אלימו עוד? — והנשארים אשר יתרון להס נחנמה ונגנויה, שנו אל הענוד ה הנעזנה אשר אמנם הצל הצילה אותם לנל ילנדונרשת׳ טמנה ה ם ניעה למו, אולם הלא תחת זה נרסו נרעו נאין איל ונח. תחת סנל המלאנה עד עי נלחצו לנגוד תחדש, נענודה, ולחים תפלט למו לסונת רענן התנוחה לנוח מנל העמל יהתלאה ולהחליף נח. מתינות מעצינות ההנה למדו את המנוחה והענודה, לדעת ני ממשלתך <א תנון נארן, ימים רנים אם אשה את רעותה לא תעזורנה. - נל3 ד וי ראתה