Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 42

42 שפעת הרעות האלה החליפו את מצג האדמה ׳ וישגו את פניה. השנה יפלגה לארנע ממלקות י חלקה אחת עלתה כלה שמיר ושית, ומלקה אמת, אן עשנות רעות זעיר שם זעיר שם היתה יגולה. אמנה! נקין וחורן» מצאו גני אדם אוכל למו, אך נקרוג הסתיו אגד שגרם להחיות אה נפשם הרענה, עדי יחלוף ויעגור ׳ עדי ישוג יחיה האגיג את גיו האדמה למען תוסיף תת ערף לנל תי. — הרעג עלה על פני האין: ונחנרתו גדודים גאו: רעות ותחלואים אין מספר, דגר וקטג מרירי. מלאני משחית האלה׳ חנקו המיתו אנשים לאלפים, ורגנוה עלי ערש דוי הפילו. עד ני נדמתה האדמה למראה עמים לניר רחג ידים׳ וסגרי אדם חללי רעה ודני התה הזרע הנזרע. — נפרה סוררה אשר לא תשמענקול מנהלה ומדריגה נדרן תלן, רק אם גמקל חונל תוסר, נן הקיצו גני אדם, אן עתה אחרי אשר מצאום התלאות האלה. מתרדמת העצלות, ונאיש אחד מגרים התיעצו יחדיו והמתיקו סוד נדת מה לעשות, לעצור נעד אלה פקידי שאול ההופניס את נאות התנל לשדה קטל, אשר שפעת חללים תנסהו לנל ינחרו את שארית הנמצאה עוד מתחת השמים.— המנסה ילדה את הענודה הנדונה, התקוה חלצה לה שד, והמלאנה היתה נאמנה אתה י שלש אלה חגרה לה יחדיו: עצמת הורתה! ורוח מינקתה׳ ונשרון אומנתה. ־־ מני קרני שמם ורוחות נושנות, היו סניה נהי תראה ומלאי קמטים. נידה האחת נשאה נלי ענודת אדמה, לפתוח את סגור חיקה, ולשדר אתרנניה, ונשניה׳ אנן ופל פלי מלאנת הננין לגנות הינלות וארתנות משמחות עין. — נאל חנה שופר, קראה נחוצות, השמיעה נרחונות, לאמור: שמעו אלי גני אדמה ושרידי המגפה, הטו אוזן קשנת לאמרי סי דעו ושימו אל לננס כי למחית נסשנסשלחנו אלהיס הנה, הן ימים רניסנחנחתס תחת שגט התרגעה: שלטת רנת לגג ודלת אונים, אשר לא עצרה נח וחיל להיות תגן וצנה לנס, נגד כל אויג ומתקומם, מקרג וממון ׳ והננס היום לנרות לרעג וחלי: אוינים רעים ונאמנים אשר קשרו קשר יחדיו לנלותנס עד תהרה ולמחות זנרוננם מעל פגי אדמה. קומו איפוא! עורו משגת המנוחה והעצלה! רג לנס שנת טמוני ידים! ושונו אלי וחיו. שמרו מצותי, ואגני אצוה לנס את גרנות׳ עד נצי די, אנני אהפוך לנס ארן מלחה וציה, לאדמה שמנה וסוריה, אני אצוה צהקין ני יפתח לנס את אוצרו הטוני למען תאנלו ננסשנס שנענס, אף תותירו לימים■ הנאים די מחית נפש׳ ולא תרענוןעוד, על סקודותי ימנו לנם , נהרי נחלי מים דגים למנניר, האויר עוף ננף למדי, והיערות חיות לרונ. אף אשנילנסואורנם לחפור נמעי ההרים ולהוציא מנס נרזל ונחושת, אשר יתנו לידנס עצמה ונח, לסגור ארזי אל, ולסוצן סלעים ונפים ׳ ללחום עם טורפי טרף, ולדנאסלארן. — מה מאוד שמחו הננשיס והנענים מעוצר רעה ויגון ׳ לקול דנרי אלה, ונלג אחר ענו ואמרו: נל אשר תדנרי נעשה ונשמע. — הענודה למדתם לעשות העקו3 למישור והרנסיס לנקעה. להוניש אגמים ולשנות את מרוצת הנהלים נחפן לנס . האדמה הטינה את סניה׳ ערים גדולות ונצורות נגנו נשנים לא ננירים לגאון ולתפארת, היו הערנות לנרמל, שדי תרומות נתנו ינולס לשוגע, ועצי חמד מסנל פריהם נאגמון יאשס נפסו ננל ענר עקנות ההצלחה נודעו ננל סנות עין גינת שמיס נשקפה ■ נה הונילה הענודה את נני חלוף עלי מרומי העושר והאושר, עדי מקרנה העצלה אשר נל רואיה׳ לנתה נפופת ראש וסגורת עיניס ינירוה אף ני לא