Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 41

M מי היה לך לבוחן ועופל עת מרסיסי ליל נטפו קוצותיך? הבטחון הפליא עמך לעשות תושיה ■לאורו הלכת ורגליך לא נגפו בו בטחת וידיך לא רפו עת צרים הדפוך הכוך שאיה, כנה הבטחון בעברתו יחופף תחת השמש על בן חלוף רגע יגוע ורגע כח יחלוף וגם בעת חמות עליו חרמשו ינופף. מענדל פריעדמא! מגיראלטה. עדי לא טעמו מצוף חתנחומות — מי הוא נתנם לחומת נחושת בטחו בחגיה נהר הנשית נאמנו בברית ולא נזרו לבושת - אתה בטחון בזרועך הנטויה! ואתה ישראל הדום לעמים וכמו הדוש תבן במו מדמנה אשר מאז חילך שאפו צמים ועוד הגדילו איבה הרבו משטמה מ׳ האיר לך בעת ליל ואופל עת להט החרב מתהפכת עליך? המנוחה והעבודה. Bon I. M. in Stanislan. נימי קדסושגות עולמים, עת 3ני שמיס: תום ויושר, יגרד התהלנו01,( אדלה, טרם לדת התאוות הרעות אשר ירדו "עליה! ,לי חמלה, ויוליגוס נמתג ייסן כסום כפרד נדרני תשן וחלקלקות, למען רוה צמאונם הנוער נאם—אז, איו נני אדם מאושרים וטוני ל, נל הימים, תחת ממשלת המנוחה: מלנה רנה וענוגה, אשר לא תנניד עול נוזל על לואדי עמה, ונמקל חוגלים תשתרר. ני אם נשנט נועם ומטה חסד, נרועה את עדריו תנחם, ונדרור עלי קנה עלימו אעיר.— ההצלחה נחיק נני חלוף שננה, ותהי למו סוננת, ודאגה ועצנת זרו ימי. לשנעה אנלו פרי מגדים, אשר נלי עמל ממרום נדיהם׳ לנסות ידיהם נעלו׳ ונהנות שושנים—מעשה ידי הטנע — שנתם נמו׳ עתנסרעסותיהן נעלי ייף ננעים קול ישודרו, ונהמות שדי מנינם שחקו אף שעשעו. — אולם הה! עתות חמד אלה עד מהרה גזו וענדו. תומתם לא הארינה ימים ועמדה נם ההצלחה מקרנה נדדה, ושנה שמים. יצר לרם העקונ השיאם לאגור ולאהוף נל <יונ האדמה, הרנה מאוד- אף ני היא נתנה ינולה לנל צאצאיה די והותר עיי•— 3<י תפתה ואנדון: עושק ומרוצה חמס ורצח! מלאו מנוא נין החיים, 'אחריהם משנו: גאוהוקנאה, ונידם קנהמדה חדש לא נודע עד הנה, למוד את ההצלחה נו. הן האנשים עד נה היו מאושרים נמלאת ספקס, ונל צרנם ימלא "יי, אף עתה למדו לפלס ,מאזנים - את הצלחתם נגד הצלמת עמיתה, ויחלו נחתת חנלם מגרעת, יען לשננם הון ועושר נפלים. — **2