Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 36

התלמוד ודעותיהם נלתודיות אחרי גום, עוד החזיקו 3מקצתן, עד שחכמים אחרים הגאים אחריהם מאנו גס 3ה0, ונכם ננל דור ודור נתנו חכמינו עיונם!חרמות יוניות ודומיות ועמים אחרים, והשתדלו לפשר געדיהן וגעד עניני התורה, יטהרו וזיכו העניניס הנראים לסי ההשקפה 'הראשונה ולשי מוגן המלות מתנגדים לשכל האנושי. וכן כתג תורנו ואהוגנו ר׳י הלוי על אגדות התלמוד גמ׳ג סי' ע׳ג לגלתי יהיו לשמצה נקמיהם מנעלי החכמות, ולכן כל הדוהה לעניני הסוד «ל דרך הנסתר והנעלם הנמצא כתלמוד, מעולם לא הושם ליסוד לגרר ממנו מצות התורה או להמציא חדשות, ורק נהגו על פי מקצתן נימים הקדמונים ימי געלי התלמוד, והתה רק נגדר המנהג גרידא, ואשר לא מיחו גהס את המאמינים גם׳ מנלתי נהיה נזהננו מחוייניס לעשותם גס היום, ומנלתי נהיה ענרייגיס אם לא נשגיח עליהם. ד״ת קשורי פיאה אשר הננים יוצאים נהם נשנת (שנת רן- ס״ו) ואמר אניי אם תלתא מוקמי חמשה מסו, שנעה אפי׳ לנשפים מעלו- ובן מה שאמר ר' יוחנן (שם ם'א> אסור לקנח נחרס משום נשפים, ולא הועיל קסם האשה לפי מאתרם (שם ונחולין ק״ה) מאי איענד לנו דלא .מקנח לנו גחססא ולא קנויל לנו נינה אמניינו ולא שליף לנו מנשא דאסר גינאה, ומה שאמרו נשנת קנ׳א אסור לישן יחידי שמא יאחזנו לילית, ונפסחיס ק״נו לא יאכל אדם תרי ולח ישתה תרי (משוס זוגות) ׳ ושם קי״א שלשה אין ממצעין ואין מתמצעין ואלו הן הכלג והדקל והאלה, ושם קי!'נ שלא לשתות מים גלילי יניעי וגלילי שנתות׳ וננרנות סיג א' אין מקנחין נימין ונוי, ונשנה ס״א אין מנעלין כשמאל ונוי מחליצה הסנדל סיכה ורחיצה, ושם נכרכות ם'נ ע״3 כל היושג ומשמש (ממשמש כחרס) אפי' עושין נשפים נאססמיא כאין עליו, אשר גם ׳;קצת מנעלי התלמוד לא השגיחו נהם, כמאמרם (פסחים קי׳א) נמערנא לא קפדי אזוני׳ ועוד שם, נללא דמילתא כל דקפיד ונו' ודלא קפיד לא קפדי גהדיה. ומן הענינים כאלה אשר היו מפורסמים אצל נעלי התלמוד נעריך שנים ושלשה לנואנגלגול הדנרים אל ענין מנתנך׳ אשר נטונך גלית אה אזני להשמיעני דעתך עליהם■ הראשון הוא אמונת האסטרולוגיה אשר נתסשטה נימים ההם אצל רוג אנשי העולם למקצה הארן ועד קציה׳ ולא לחכמי העמיס ונהגיהם לנד יחסו האמונה גראיה הנרורה ותעודת גורל הכללים וסרטי מין האנושי ונעמידה הערכים, ני גם לא עלה ספק נלננס על אמתת הגדה הדנרים המיועדים מיודע המערכות, ולגלות מצפונות אשר נסתרות עוד תחת מחסה העתידות. כמאמרם (סוטה י״ז) ראו שמושיען של ישראל נמים הוא לוקה, הונה ניט ת׳ר נזתן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם ונו' לננה לוקה סימן יע לשונאיהן של ישראל, ושם כל הענין׳ ואמרו (מיק כיח) חיי גני ותזונא לאו גזנותא תליא מילתא אלא נמזלא תליא מילתא, ונשנה קניו מאן דנחד נשות ונו' לאו מזל יום גורס אלא מזל שעה גורם, ורק האומה הישראלית תננר על נח המערכה ניעודיה, אכן אם נזורו אחור מדרכי התורה היתה נאחר. ממשפחות גויי הארך נכנעה תחת המזל והמערכה ׳ כמאמרם (סונה ניט) וכזמן שישראל ינושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל חלו (לקוי המאורות), וננדרים ל׳ג אמר (אנרהם) לפניו רנש״ע הסתכלתי נמזל שלי ואין לי 3ן אחדי אמר לו צא «אצטגנינות שלך אין מזל לישראל. (ההמשך כמחנות הנאה)