Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 33

זאמר: וכן נל תסלס אמנם היא אל ד' יה'׳ מאין מחשנה נזולהו, דבל פע3 אמנם יצא נאמלעיים מאתו י ומי שיחשוג זולת זה תנא עליו קללת אלהים ומארת המארריס ענ׳ל׳ ואיך היה אומר כזאת׳ אס היה רומז מזה נדנרי יז׳ל. ועוד היה לי לדנר על חלוק הגסשות וחלוק העולמות, אלא שיארך העוין יומר מהראוי נאגרת, ולנד אזכיר מה שראיתי נס' הנרית ח״א מ׳ח פ׳א) המניא דנרי האר׳יי ומהרח״ו שמזכירים נפש יסודית המקנלת הנליון נענעה, והוא מותה וזה לשונו: אן ע״י תרי׳ג מצות שתקיים הישראלי או השנע חצות שמקיים חסיד אומות העולם׳ נקנה ההשארה הנצחיית נזאת הנפש ונוי ענ׳ל. היש רמז מזה נדנרי רזיל? האין זה לקוח מדנרי הפילוסופים הישמעאלים ותלמידיהם היהודים• אן מה שלא אוכל להכחיד תחת לשוני, והוא לדעתי ענין לאוי לידע ולהודיע ולהודע, הוא, כי חכתי ישראל הקדמונים, כלומר חכמי המשנה אשר מימיהם אנו שותים (לא סילון וחנריו ולא כת האיסיאי אשר מעולם לא שאננו ממעינס) לא קנלו שום אתונה ושום מנרה מחכמי יון ומחכמי שאר אומות, לדוגמא הלא תראה, ני נעצים׳ יצירה לא הזכיר הארנעה יסודות, יק שלשה׳ רוח מים ואש. ודרך כלל הנדל גדול והתנגדות עקרית אני מוצא יין חכתי ישראל וחכמי יון, ני חכמי יון אשר כל מגמת פניהם (הכשרים שנהם) אל הננוד המדומה, והיו מתנשאים נדנריהס למעלה מענע האדם 1 יהיו משכילים מעצה הגוף והנאותיו ותשוקותיו, והיו אומרים כי חוש המשוש חרפה לנו, ושהאנילה והשתיה והמשגל עגיניס נהמייס, והיה המון העם ננזה ונמאס נעיניהם ונלתי מוכשר להגיע אל השליחות, והיה עיקר יעוד האדם אצלם הידיעה׳ ועל הכל ידיעת הענינים הרוחניים, וחכמי ישראל נהיפן היו רמים ונשגנים נתעשיהס לא נדנריהסי לא היו משכילים מעלות הגוף והנאותיו׳ ילא היה יעוד האדם אצלם להכיר את נוראו׳ אלא לעשות רצונו, ורצון הנורא לא היה אצלם הלימוד׳ החקירה והמדע, אנל היה הדין האמה והשלוסי ואם היה הלמוד נננד אצלם, אין זה אלא למוד התורה שהוא מניא לידי מעשה, סוף דנר חכמי ישראל הם תלמידי משה רנינו׳ ונדרך שהתורה אלוהיה דרכיה דוני יועם לעונה הקהל כלו, והיא תדנרת כלשון נני אדם, ותשמיע את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, והשפיל רוממות האל, ותקרנהו ננינול למדריגת האדם, לא למען נדעהו ידיעה שלימה, רק למען תהיה יראתו על פנינו לנלתי נחעאי כן חכמינו ז״ל׳ מגמה פניהם ננל למודיהם לעונת הקהל, ולא ינקשו לרומם האדם למעלה תענעו׳ אנל הס משפילים הרוחניים למעה תן האדם כשהוא לייק׳ והאדם אף אס לא הנין כלום מעניני הרוחניים ׳ ואף אם לא חדל כל ימיו לאכול ולשתות ולשמוח, אס היה צדיק ושמר מצותאלהיו, הוא אצלם גדול ממלאכי השרה׳ אשר אינם חויואיס מפני שאין נהם יצר הרע, והמאמר הזה: גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, הוא כולל נתעע מלותיו עקר ההנדל שנין חכמי *אראל וחכמי יון, ומזה נמשך חרי אף הגדול אשר כעס הראנ״ע (ננאורוהקצר ע׳ס הנה אנכי שולח מלאן לפניך) על ר' סעדיה גאון שאמר ני נני אדם נננדיס מהמלאכים■ ודי נזה לעת עתה. ואמנם אין נמתי לשלול מחז״ל קצת ידיעה נחנמה יונית ונסגרות הפילוסופיה, רק אני אומר שלא קננו דעותס ולא הכניסו אותן נלמודיהס, וכנר עלהנדעתי נימי נעורי לפרש מאתרם ארגעה נכנסו לפרדס שתהיה הכמה על פרדסו של אפיקורוס *) Epicuri hortus ואע״פ שאפיקורום .Cicero de natura Deorum lib. I (*