Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 32

32 הראנ׳ע, ההפסד המרונה ההיו!ה האומה מפסדו! יום יום על ידי הפילוסופיה המסונפת שהיהה מתפשטת ופולטים;ימיהם׳ ודאו פלא היה אפפו לעמוד ננד הסנולת׳ כי גאו המים מי פתו, וראו כי נל וונמתס סל ר3ינו סעדיה ור״י הלוי וכל יגיעם לעמוד 3פון לא הועילה׳ כי נא הראנ״ע ונמכר לענד לפילוסופי יון ויפתעאל, וכהתל נאנוס סכל וסתי התל 3ר3ינו סעדיה׳ ומדרכי ר״י הלוי הקדושים נטה, והוא;חריפותו ורנוי ידיעותיו ונרנויכתניו, אחריו כל אדם ימסון נכל הארצות אשר ענר סס, נימים הרניה ההם אסר היה נע ונד נארן׳ לא מצאו תחנולה לגדור גדר 3עד כרס ד' צנאות, אלא זאת, והיא לקנל קצת הדעות הפילוסופים, ולהחליף אותן חילוף מה, להסיר מהן החלק הרעוהמזיק, ולעשות אותן קודש לדי: והדעות האלה המחודשות הוצרכו להסתיר מקורן, ולומר גי מקונלות הן נידם׳ ושהן הן סתרי תורה שהיו רז׳ל מוסרין לתלמידיהן נסתר׳ יזו גם שנגלו לקצת מהן על ידי אליהו *) והנה הספירות של המקונליס, האלה (לא ספירותיו של ספר יצירה) הן הן העשרה עלולים או שכלים של הפילוסופים יאשר דחה אותם נעל הכוזרי;חכמתו נסוף סי' כ״ה הנ״ל והרמנ״ם קיים אותם נהי יס׳הת ס'נ ועיין שם נמסרש) כאפר העיר נעל העקרים מ״3 פי״א ועי נ'כ ס' שומר אמונים ויכוח נ׳ סי' נ״ט . ויען נחלקו אנן רש׳ד ואנן סנה נענין מניע המגלגל הראשון (עי דון יצחק על ויראו חת חלהי ישראל) כי לדעת אנן רש׳ד הוא הנורא עצמו נלי אמצעי, ולדעת אנן סנה אינו אלא הראשון שנשכליס העלולים; כן נחלקו המקונליס אם הכתר הוא הוא האין סוף: עיין ס׳ גוה שלום מיה סי״א וסי שומר אמונים ויכוח 3' סי' כ׳ג וכ׳ט. ומהיכן נא להם למקונלים לצייר הספירות כגלוי הנצלים. י' גלגלים זה נתון זה, י*ס לא שלקחו ספירוהיהס מן השכלים מניעי הגלגלים? ומאין נא להם מה שאומר׳' אור פנימי ואוד מקיף, אם לא ממה שאמרו הפילוסופיה שכל אחד מן השכלים יש לו שני מיני השכלי כי ישכיל את עצמו וישכיל את סנתו (עי דנרי הכוזרי נסוף סי׳ כ״ה הנ״ל ודנרי נעל העקרים הנ״ל). ומהיכן נא להם למקונלים מה שאומרים (פרדס שער י׳ט׳ סלח הרמון שיד׳ שערי קדושה ריש ח׳ג שומר אמונים ו״נ סי' ס״ג) כי שהות הקדש׳ אפיי שם הויה, אין אחד מהם שיורה על הנורא ית', כי המאציל העליון אשר האציל כל העולמות ונקרא אין סוף, אין נו שום תמונה יא נשם ולא נאות׳ ואפילו נקוצי האותיות כלל, ולכן אפי' ההרהור נו אסור. היכן נמצא סיוע לזה נשים ונמדרשים ונס' יצירה ונם׳ היכלות? אנל הוא הדוש שחדשו המחסלסים׳ שאמרו שראוי לנו להרחיק מן הנורא כל מיני תארים. והגה החסיד הראנ״ד הראשון זיל נספרו אמונה רמה כיי הארין לשון נת״3 ענף ד׳ ס׳א) לנאר מקראות הרנה שנאו נהם שתות הקדש ׳ ואין ראוי להנינס על הנורא ית', אבל על מלאכיו, כגון וירא אליו ד׳ נאלוני ממרא, ויאמר ד׳ אל אנרם למה זה צחקה שרה, ודי אמר המכסה אני וזולתם, ואמנם אח״כ חתם *) אנות המקינלים לחוד ונני נניהס לחוד׳ הראשונים היו אנשי קדש׳ וכל מעשיהם לשם שמים׳ ורק זה כשלש מאות שנה החלו קצתם לרדוף אחר הכנוד כאותו שהיתה משנתו (או נשמתו) אומרת לו, כי איש אתה ומי כמון נישראל וכוי וכוי — ואזכן לגמור כל חנורין נלי שום טעות j ולהדפיסם ולסשטס נכל גנול ישראל עמי וכוי, ורנות כאלה.