Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 31

31 העולס? והלא לא היה ד3ר קודם הנדיאה, אלא הוא יא' לבדו. נס אי אפשר לאמר שהסשיווא הן הןעצתואוימ׳ו שהוי הוא אומדילסני נסאו הס משתחוים . אם כן לא נשאו לומר אלא שהם נאמת נלי ייה, נלומר המססריס עצמם, שהס מושנלוא מופשטות שאין להם מציאות אלא 3שנל. עוד היאה שאמי עשי שאין להם סוף, ואתרי שנ3ר הת3אר שאינן עצם אלהות, מתה שאתר ולפני נסאו הם תשאחויס, אין אפשר שיהיו נ3ראות ולא יהיה להס סוף? והלא נל מה שהוא נ3רא נטל שיהיה 3לתי 3על תנלית, ואס תאמר שאינן לא אלהות ולא נ3ראוה, אלא נאצלות, ויתנן שלא יהיה להס סוף— נס זה שקר ני אחר שהן יותר מאמר, נהנרח יש להן סוף וג3ול, ני לא יתכן לנלתי נעל תנלית אלא אתד, אס נן אינן רק חושנלות מופשטות! נמו הזמן והמקום, שהם דנריס שאין להס סוף, מפני שאינם נמצאים נפעל. ועוד סס הספירות הס נאמת נמצאים עליונים ננ3דים, תה ענין להן אצל עשרים ושתים אותיות, אפר אינן רק סימנים לקולות המנטא י ימה יחס נין זה לזה ׳ עד שיאתר נעל ספר יצירה שעל ידי אלו ואלו נרא הקניה את עולמוי- וראשונה אניד לן, ני מה שאמרתי ומה שאני עתיד לימד לן נפירוש ספר יצירה, לא תלני יצאו הדנרים, אן נולס דנני החנם הנננד הקדמון מנל המקינלים, הלא הוא ר״י הלוי נספרו הנחמד ם' הנוזרי, שננר אתרו עליו שנל לנייו סלת אין נהם פסולת ׳ תמצא דנריו נתאתר ד' סי' נ׳יה, והנני מגיד לן לעתו נתוספת נאור קצת. יסוד מוסד הוא לנעל ס' יצירה, ני נל אשר חפן ד׳ עשה, ונל מה שהוא משער נמחשנהו׳ הוא מתתוה לדעתו נלא מלאנה אחרת ילל לפינן נשנא להודיענו נספרו ענין היצירה, לא הזניר רק שלשים ושתים נתינות פליאות חנמה שנהן ננרא העולם, והן עשרה המספרים ועשרים ושמים האותיות; והטעם, ני נשסיה אדון הנל תשער נלננו תה פ: ה רוצ: לנרוא, היה מגמל לנל דנר ולנר אינותו ונמותו. ונעל ספר יצירה רומז על האינות נאותיות ׳ ני האותיות נהתחנרן לתינות תורות על שס ועצם הדנרים; ורמז על הנמות נתספרים, והדני פשוט ני המספרים תורים על נמות הלניים. והנה יפי מה שהיה אדון הנל מציף נלננו האותיות נרל׳א שעיים ותולדותיהן, נן תנף ומיד היה התומר מתמגג ומתרגג נאשר ישר נעיני היוצר לעשות ל ונסי מה שהיה מצרף נלנו המספרים, נן היו הנרואיס עומדים נאומו שיעור אשר עלה נתוזשנה לפניו, ראלו היינו יכולים, נשנדנר נמלת אדם, להמציא צורתו, היינו ינוליס על הדנור האלה ׳ והיינו נוראים. וננר נראה דוגמא קלה מן הענין הזה נתגועת אנרינו, ני די שיצייר אדם נצנו להתנועע נאחד מאנריו מנועה מה, ומיד העצניס יניעו העורקים, והעורקים יניעו המיתרים, והמיתרים יניעו היד או הרגל, או מה שרצה האיש להתנועע, ואומן המנחים אשר נאמת היינוראים, לא נחנמתס היו נוראים, ולא שהיו עושים פעולות תתחיינ מהןהנריאה, נאשר ׳חשנו הפתאים׳ הנותנים ננוד הנורא לננראיו ותהלתו לנני אדם; רק תפני נדקתס וחסידותם היה הקניה ממלא רצונם, והוא היה עושה אשר נל מה שיעלה ייימשנתס יצא מיד למציאותי עד ני נשהיו עוסקים נספר יצירה, והיו משערים נלנס אינוה הדני שרוצים לנרוא ונמוהו, היתה ממשנתם יוצאת לפועל, לא ממנמתס רק מאהנת ד׳ אותם. זה עיקר ענינו של ספר יצירה׳ ולפינן לא תמצא לי שיאמר נשום תקום: נמאן לנרוא תעשה נן ונן, ני יודע היה שאין הדנר ניד אדם. נלתי לי' לגדר. עד נאן לשוני שם. ואני נספר ההוא הארנתי לנאר תמלת הקנלה לסי דעתי, והוא, נשראו חנמי ישראל אשר היו אמרי דורו של