Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 29

29 (Sternbildern). עד פאן מה שנתנתי בקיץ החוצף ונימיס ההם נרפאה נתי מקן שנה אחת שהיו מוליותיה מתפקקות, גלי שתוכל לשאת ראשה או לעמוד על רגליה ׳ יאוה חכמי הרופאים ואמרו נואם. ולא מצאו פתח תקוה אלא גמנות אם, ואני לא אגיתי לעצתם, ונחרתי לנוהר לחותיה ג הקאות והרקות גדולות ותנופות כמרקחמ Mois. Le Roy וגעזרת הזוקף כפופים פגה פמענו לאיתנה - קויתי לשלום ואין מוג, ני אשתי אשד זה שגע שנים (אחרי מיתה ילד קנון) החלה רוח אלהיס רעה (Melancholie) לנעתה, ועודה גחליה כשלש שנים, ואחר נרפאה והרתה וילדה גן׳ ועמדה כשלש שנים גנריאותה, וגשנה השלישית התיגעה הרנה גגת החולה׳ ועצנון הנפש הנוסף על יגיע הנון החליש אותה והשיג עליה הרוח הרעה ואחרי כן הרתה ׳ וקויתי שיהיה לה ההריון למשיג נפש, אן שמחת ההריון לא עצרה נח להתגנר על חולשת הניף ועל היגון הקודם ׳ ותהי יו אלהיס כנדה מאוד מראשית השנה הזאת ועד עתה, ואני הנגר ראה עני גשגנו ענרתו, היו חיי נמשך שמונה חדשים אלה חיי צער, ואין הסה יכולה לוני ואין הלג יכול לשער. והתלאות האלה הטורדות אותי לילה ויום מנעוני מהמשין הערותי על הכוזרי, ואפילו להגות נסירושן היקר לא מצאתי דעתי מופנה וצלולה. אן עתה מקרוג ננוא אלי החלק השלישי / ויהי נסתחי וארא פתיחתן, מצאתי נה וגרים אשר אלצוני לקרוא פירושן לסי׳ נ׳ה מן המאמר הרגיעי׳ ואחרי קראי דנרין נשני המקומות האלה׳ לא יכולתי להתאפק מהעיר אומן ידידי היקר על קצת עניניס אשר לא נמחסנוהין נהם מחשנותי. והנס ראשונה צר לי מאוד מה שאתה מיחס נדף נ״ח לר' יהודה הלוי האמונה נתועלת הקמיעות׳ והנה למעלה מזה מעט (נסוף היי נ׳ג׳ ופירוש נלה רעתו ר”י הלוי ואמר: ״ואלו היה להם היום הפרסום ההוא , היית רואה אומנו ואתהס היום נפתים להם, נאשר אנחנו נפתים לשארית ההנלים מאצטגנינות ולחשים וקמיעות"• ואתרי גלוי דעת מגורר נזה נסי' נ׳ג, היתנן לנו להאמין, שאיש חנם נר׳י הלוי יסתור דנריו נתון נדי דנור ויאמר גסי' נ׳יה שהקמיעות יש להן פעולה * וגס נתקוס אחר (תאתר ג׳ סי' נ״ג) גלה רי׳ה אח דעתו ואמר *ואלה נעלי השמות נאחר שמעו על נניא ונניא שדג ר נכה וכה ונעשה לו הפלא שנעשה, חשנו ני הדנור ההוא הוא סנה גהפלא ההוא', ונגר עמד נעל קול יהודה על הסתירה הזאת הנראית גרגרי החכם ז״ל, והיין וכתג: ני הרחיק עיין רושם השתות כשאין שם תחשנה טהורה למוציאיהס נסה או לנותנים על ספר ונדיו, ני כל רוח אין נקרנם נהעדר הכוונה הראויה נהם. וכאן דנר נהצטרף תחשנה זנה למעשה אמירתם או נתינתם׳ ני אז נכח יננרו לפעול נמציאות רושם חזק מאוד" וכיוצא נזה נס המפרש אשר גידי נ״י כתג (תאמר גי סי' נ׳ג כי כנר הודעתין ני מאתר ד' אין נו פירוש רק עד סי' גי) וז׳ל: נא לתת דמיון מהרוחנייס המתדמיס לנניאים עושי הקרננות אל המתדמיס לנניאים גהזנרת שמותיו ית׳ נלי כונה, כי חשנו ני הדנור הוא סנה עצמית לדנר תנלי הגנת הנונה ואני תוסיף על דנריהס, כי לא על הקמיעות היו דנרי החכם נמאמר ד' סי' נ׳ה, ני לא הזכיר אותן כלל ׳ ואלה דנריו: ואל יהי רחוק נעיון הזה רושם השתות והדומה להם מדרן הינור והנהג, וקוים להם השעור׳ ר׳ל ממשנת הנפש הטהורה הדומה למלאכים ומתקנציס השלשה ספרים וכוי, ויהיה היגר ההוא המשוער, נאשר שיער אותו נעל הנפש הגרה וכאשר דגר נו וכאשר גחני■' ואשר אני אחזה לי נזה הוא, ני נתנוון החנם ז״ל להשאיר מקום לקצת