Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 27

27 ומאנשים אין מספד דרך קברך דרכו. אין אחד קרא: מי יתן ויחי שמך לא נודע להם, לא הכירוך, לו ראו עינך׳ אהבה עפעפיהם יציצו, תאות נפש כמוני להם ולשמך ולזכרך ׳ כי לריח מעשיך הטובים נרדמים יקיצו. בארץ זרה איפוא לא חבלתך אמך. בשדות לא צחקת עליהם עודך נער רגבים לערימת קבר נשאו על גביך לא ידעתי בהר, בבקעה או ביער. — עפר ארץ נכדיה תדבק ותשתרע תחתיך שמים לא מארץ מולדתך ינטו עליך ידיעתם מצעדי בניך מרחוק יבואו לא יעירוך משנתיך קברך וציונו קרר יחכי ליום ביאתם עד אבוא להשתרע על שאריתך בעפרים, חכה לי אביא בחוצן נינך ונכרך. לא כהבוערים בעם הדורשים המתים בקברים, נחבק עפייך, ונאמר: אתאנו כלנו לכבודך. מה נדרתי? נפשי התוכלי מלא דבריך? איך נבוא לתנות ורחוק מאתנו המקום. התקוה לשטוף בדמעות עינינו ספיחי קברך אבי הה! נאבדה׳ ועצתי לא תקום. מה אעשה לך איפוא אבי היקר? אטמון בחבי שמך וזכרך כל ימותי׳ אעופה ברעיוני על קברך בכל בוקר החטאת כי ינקשני אשים בך זמותי.— זעליג צבי מאנדשיין. Vorsteher der Gemeinde zu Dolechow. S*