Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 25

25 בעמן תורתו וציותו ובית מועדו וכוי וכאשר יוכיחנו מוכיח ׳ ויומו מורה, ויאמר לו: עד מתי תתעלם מחשוב בצידתך, ועניני בית מוערך? יאמר: עד שיהיה לי די פרנסתיוספוקי, ולכל אשר אתי מאשר, ובנים, עד סוף ימינו תנוח נפשנו מדאגות העולם, ואפנה לפרוע חובות׳ לבורא, ואחשוב צידה ליום המועד"—לכן אתם אשד חבלים נפלו לכם בנעימים לשכון בצל הכסף, ויש לכס כח ועצמה לחזק ידים רפות: הבו לה' כבוד! בהפוישכם מעשר מכל הטוב אשר חננכם אלהים / אשר מלפניו העושר והכבוד, ואז ישיש להטיב לכם, מהרו! חושו! אל תעמודו! ועשו לטובת אחיכם בעורכפתכם רעננה, ואין עננה לכסות שמשכם; אל תאמרו עוד חזון למועד, וימים יבואו כאשר נשיג מאויינו, בעת יעשר הילנו, אז נעשה גס לעמיתנו; ויום המות מכל חי מכוסה, ומלפניו אין מנוסה—מי ידע יומו אם ירבה כחול ימים ואם קרוב קצו, המות מצודה פרושה על כל החיים, כמאמר קהלת: "כי לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודד, רעה, וכצפרים האחוזות בפח, כהם ׳וקשים בני האדם, לעת רעה כשתפול עליהם פתאום" (קהלת ט') והמליץ חבוישי אמר: "וכי תחשוב אורך ימי בחרותך כימי שמים לרוב, וכי יש עדן ועדנין להרע ולהטיב, ותאהב על זאת התקוד, לחטוא היום ומחר תשוב, ויש אתך ממשלה, לעזוב גם היום מרי שיחך, ומעות פעלך, שקר אתה דובר כי הבל ימיך עלי איץ, וכל אשד תתרשל על הטוב מעשותו, בדחותו למחרתו, תוסיף סרה, וכל אשר תאמר לכשאפנה אשנה, תשנה באולר,, כי מי יורע מהרתך התשיגנו, ואם יותר לנבל כל מאומה עד אור הבוקר, ונמצאת מתאמץ ובוטח על עולם שאינו שלך; ראה תוחלת התועלת והתשועה נכזבת לך לעולמים אם אינך ממלט את נפשך הלילה״ (בחינת עולם ט״ז). חן עד ארגיעה ומות בחלון יבוא בפתע פתאש, יחטוף איש בעצם שניו, ותלכו לארץ נשיה, ולא עשיתם לעולמגם מאומה, גם שם טוב לא השארתם, ולמה עמלתם? מה בצע בהיותכם פה שנים S