Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 24

לשוא! העת המוכשיה. דוה נדיבה < ואריכת ימים 1 אער עליהם חנו- לא מצאו, ותקותם נהפך למפח נפש, כי המות השיגם, מחשביהם הטובות היו להבל, הונם וזהבם לא הועיל למו באחריתם, כ׳ נזל העודר בידי איש אשר גם הוא יכסל ויבער כמוהם, ולמי הם עמלו? ומתים כמוהם. אם יכלו לישא ראשם למעלה מקברם, ולראות איך בעמלם ובכספם, אשר בעבורו לא נתנו שינה לעיניהם, וגם טובה לא ראו, ידי זר בלא דעת ימשולו- ובכל תבואתם ישרש, ונוקב יבלה'ייכלה הכל: או אז יעצמו עיניהם מראות ברע, וישישו ני מצאו קבי, או מיגון ומכאוב ימותו שגית לשחת — ולא יאבו לה,לוך בין החיים עלי הארץ אשר לא תצליח יושביה. — הן רבים המה אשר עלה הגיון צדקה תוך עשתונותיהם, טמנו אותו בחבם לעת מצוא׳ ובטרם עלתה נצתו, ועד לא גמל פויו, המות הרים ד,רמו עליהם, וכחלום עפו, המה, עתירותיה,ם, ומחשבותיהם. אבדו עולמם, וגם צדה לא עשו להם — ואש אך לא הפילה עצלה הרדמה עליהם, וידיהם למעשה הציקה שלחו, לכלות העבודה טרם יכבה נר אלד,׳ם בקרבם, אז שמם וזנים לזכר עולם השאירו — הנה לא הצליחו באשר לא אמצו וחזקו, להטיב לנפשם—ואלימים יבואו חנו, ותחת אם הקימו או1 מחשבתם, כבוד ויקר הנחילו, וברכת אובד עדם תבוא, עתה במותם, בזו לעגו למו כל יודעם, ואמרו: הנה אלה שוכחי אלוה, עמלו לריק, עשרם אך שמור לרעתם היה, והמה אביו בעני! רע. — לציור הון ולהיות לאל ידו לעשות צדקה וחסד, ונמות נבל למות, גם זה הבל וחולי רע! ותחת אשר פועל צדקות אם היה, תמות נפשו מות ישרים, יבוא בכבוד גדול אלי קבר, ואחריו כל אדם ימשוך, ללוהו לבית עולמו — הנה עתה במותו, גלמוד ונעזב גויו לבור ישא, וזכרו לדראון. ועל ענין כזה אמר בעל חו״ה ושער הבטחון פה) "יזמין מהון העולם הרבה כאלו בטח מן החליפה, יסרה מעליו אימת המות, כאלו ימיו לא יהמו וחייו לא יכלו, אינו זוכי אחריה ומתעסק בעולמו, איננו מעיין