Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 23

•עיניהם דמע י,רובו אשר ימסו לב החולה! ופיק ברכיו?1א יחזיקו— אהה! מי לא ידמע דמע! נמה אנשים עזבו זמנם מבלי יד נדיבה המכתם? •כמה אבית מילדים קטנים ממטו ולא עת, ממחסור בית. אשר אליו יספחו בחלים להרפא, ודמם חמם יזעק על רעיהם. אשר היה לאל ידם להשאירם בחיים. לרן למען לא יזעק עלינו דם אחינו. לקיים "וחי אחיך עמך", בנינו בית חולים אשר אליו יאסף איש מסכן כי עזבוהו כוחותיו, בו יחזיק להשיבלאיתנו, לחלק נפשו ממות, את עינו מן דמעה, את רגלו מדחי. — אולם אנחנו מה, אם העדה לא תתמוך ביד נדיבה מעשה הצדקה הזאת? אם מעיני העדה נעלם גודל ההכרח והמצור, להעניק מברכת ה׳ עליהם. גם להנאספים לבית חולים, מה חסכון רצוננו הטוב, להחזיק כל בדק הבית? אם ניבת העדה תעדר, לשוא עמלו בוניו בו! — לזאת מי לה' אלינו! הבו אמדו לאחיכם הנצרכים לעזרתכם ,אל תדאגו, טחסורכס עלינו" אמרו איש אל אחיו. חזק! והאצילו איש איש כמסת ברכתו, ליתן לבית תהילים כפף מוצא לעת הנצרך, נ׳ מלבד מתנותיכם, ומלבד :דייכם, ומלבי נדבת ידכם, עוד מעיני ישע לנו נפתחו משרי המדינה — הקהל! הנה לפניכם שרה גדול, זרעו בו לכם לצדקה. ותקצרו לפי חסד, נעשה לנו פה שם טוב מבנים ומבנות, אשר הוא לעד יקום, יותר משמות נעימים, כי יחצבו באבן, אשר גם היא לעפר תשיב—ואתם עשירי עם! אשר נתן לכםאלהים עושר וכבוד, ובידכס לחזק ולגדל מעשי בית חולים, אל תעמודו מרחוק! חושו לעזרת חלכאים! הכינו לכם ייל וחדור, פה בתבל. כ• תמחו דמעות העני ודש אין כל בביתו. היש פה בתבל ארצה שמחה גדולה, טהורה, ועומדת לעד, משמחת נפש יודעת, אשי בגללה נפשית האדם ממות הוצלו?—הנד, נשמע יביס אומרים ׳ נעשה גם אנו לטובת אחינו, בחניה לנו מעמלינו. כאשר נפנה מעסקינו, כאשר לא ׳פרענו עבודת הקנו. לעת נמצא לבבינו נכון. בעת דמנו ותירושנו ירבה; רבים התנצלו כיה, אך