Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 11

11 מזמן קרוא, ויען ני העון מס3ן להם לרון רק אאר זמן תה אתר עשותס הי ע 5נוא יום שקודתם, את נפילתם, ונדמה נזה לאנן נגף אשר •פגשהו ההולן לפתע פתאם, ע'נ נאתר פה ינשלו «פעל. והנן, אפס המסנן לעצתו נפילתו ע״י מרוצתו או עונש מיתרי מדי עשיתו הפעולה הרעה׳ עליו יאמר נשל נננין הקל (ועיין תזה נם נניאור לתהלים נ״ז). ט״ז עמיו, דתה את ישראל לתועים, אשר לא ידעו איזה הדרן ילנו נה, וע״נ יען להם לראות ולהתנונן נעצתם, וע׳פי הנסיון הקרום מיתי עולם, ני טון שתוע לדורי נניאי האתת, אשר על אדני הציק והשנל הטנעו, וממקור עליון החטין ליצוריו יצאו, משתוע אל ונרי נניאי שקר המתעים אותם, והוסיף ואתר, ני נתינות עילם אלה נעצתם, ר״ל הנסיון התמידי מימי קיס קימתה, יודיעו לנל׳ ני ההילן נדרן מישרת והננותה הניצה נעיני די, יאושר נאושר זמני ונצאי, וטון לו נל הימים. לקול שופר, אמרי אשר דמה הנניאים לצופים׳ דתה נם תינאת מוסרם לקול שיפר, אשק ישמיע הצופה נרצותו להזהיר רעם . ויאמרו לא נקשיב, ליופי המליצה האליף פה וננתונ שלפניו הנופס לפתע פתאס מגינת לנסתר < להורות ני נל עוד יוניאם ד׳, יעמידם לגני פניו, נא3 אשר יקנן נניו וישתיעס קול תונאת מוסרו נאהנה ותנה להנניסו יותר נלנם׳ י>פס מדי ימאנו לשמוע 3קולו, הסתר יסתיר נרנע את פניו מהם יירנר מהם ננשלניס מעל פניו, וננסתריס ונעלמים מעיני ננודו, אשר יעצים מראות נרע ועושיה, ונן ידגר נפסיקים הנאים, י״ח שמעו, מה מאוד ינעם לאוזן נל תנין יופי המליצה, אשר נהתננדות נתון זה לשלפניו, ני אמרי שאמר מהם ני לא רצו לשמוע קול תונאת מוסר הנניאיס, אשר ננאת נשמע, יאמר עתה, ני הנויס ועדת לאומים ישמעו הידעת הרעה אשר ירצה ה׳יה להניא עליהם לעונש על מריס. י״ט פרי מחשבותם ׳ נל מסונן מזולתו יקרא פריו ע"צ השאלה מפרי היוצא מהען. 0 למה זה לי לבונה, ר״ל אמרי ני תנלית הקרנן והקטורת רק להטי! ל3 ותעשה תקיינם להדרינו נדרן הישרה להנניע לנו ו לענודת ה״ית ולעוררו לשמוע וקילו ולשמור מצותיו, ולננתי הסות אשורו מאורת המוסר ונתינות התשרים, הלא נמשן מאליו, ני אמרי שלא יםונ אצלינס התנלית הנרצה הזה, מה לנס לטרות ללא הועיל, להניא הלוונה משוא וקנה הטוו מארן מרתק? פה הודיעני הנניא נשם העיקר הנננד ואתינתינו הישראלית, ני לא יאפין ה״ית נענידה אצמית לני׳ נהקרנת הקרננות או התפלה הנאה תמורתן, ני אם נעשות רצונו לשמור מציתיו וללנת ננל דרניו, נת״הנ(הושע ו׳) ני אסד אפצתי ולא זנת, ותאמר האנס (משלי נ׳ה) תסיר אזנו משמיע תודה נש תפלתו תיענה. אבות ובנים, להודית על גידל פאדס ואימת אוין אשר אפול עליהם, יאתר ני לא ימושו עוד האנית על נניהם׳ ואיש את אתיו ישננו ה־רינ לו, אשר מטוע וני קדם לאהיג ננפשם, לא ישתדל לעזור נעת צרתם הנללית, ני נל אתד ידאג רק על עצתו ונשרו, וישתדל רק למען תהיה לו נפשי לשלל, ונגל זאת תהיה ״ יגיעתם נזה לריק, ני נילם יתד יאניו• חיים יוסף במתו' שבתי ז״ל פאללאק מטיעביטש.