Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 10

10 רצוני וחפצי ממך׳ wein Wohlwollen» ני תקע שרשו יקע או קעע לדרד׳ין ויורה על ההסרה והפירוד; דומה תענו לשורש קיא, המורה על פירוד אונל הנפסד תחון לנוף, ונפשו מורה על האפן והרצון נמו אס יה את נפשנס (וראי נ׳ג). ט, עולל, ומה הריגת אייויס את ישראל לנוצר עננים מפרס, והריגת הנמלטים אשר נשארו ותחילה לפליטה! ועתה תשיג יד אויונס איתס לעולל הנא אאריהווצר ופן הלא טוו עוללות אפרים (שופטים ס השב ידך כבוצר, צווי הי״ת אל האויו לסיו פעם אתר פעם לקצות וישראל פניצר, אצור ימלא סל אתר סל ועננים הנצורים. י׳ על מי, נמו אל מי. ואעירה! צדקו דורי התפס ליצאטי נננ״הע תקפ״ז צד קצ״ד וואוהו גר צד קט״ז ני עהד וארמית מורה על ההזנרה והה1הרה, erinnern und warnen ותתנו נגור שם עד נענרית, יען ני הוא מזניר ומזהיר זילתי לנצתי חטוא ולנלתי סור מדרך התורה והמצוה, ונן עד הגל הזה ונו' ר׳יל תזניר הורית אשר וינינו ץתזהיר אותנו לנלתי עורו, ונז יתורגם פה ואעידה וישמעו: .Wen soll ich warnen!daß er auf mich höre י יא ואת וכוי, מאמר הנניא, ור״ל יען לא יתפצו לשמוע דור ד׳! ע״נ הנני מלא מננואת וו א חמת ד' עליהם ונלאתי הפיל אותה נאשר נוסד נטוע נל אדם, ני לא יופל על נקלה לעצור ועצמותיו, וטמון נתווו יגונו ועצנונו, אם לא יגידנו לזולתו למען הקל מעליו תוגת לנו נמחז׳ל דאגה ולו איש ׳שיחנה לאחרים ׳ וע״ז השינו ה״ית: ספיך על עולל ונוי ר*ל ני יגיד ויגלה גנואתו לנל מי אשר ימצא נחון תנער ועד זקן, להודות נזה ני גס הרעה לא תודי ל ניניהם, לא תחון נער ולא תחוס עינה על זקן ונשוא פנים. מלא ימים, יותר מזקן רד׳ק, ני תואר זה נאמר על איש אשר ננד הלאו ימיו ושנותיו לוא ננלח אלי קור. י״ב — י״ד ונסבו, המשך הנתינים נך הוא: ותיהם שדותיהם ונשיהם יחדיו יהיו לוז ולשלל אויויהם. כי אטה את ידי, ר״ל ענשי עליהם. יען כי מקטנם עד גדולם פולו נוצע נצע, ר״ל מקנן הון ועושר רק נעול ולא ומשפט, ני נן הוראת שורש נצע וערנית על אסיפת נסף נעולה. מנביא ועד נהן, אשר עליהם מוטל החוו להורות את העם דרני הציק והמישרים, פולו עושה שקר להונות את ההמון ואתרי שיא ישקר, וע׳ר ינחתו וירפאו את העם על נקלה ולי עמל ויגיעה, נהזטיחס שלום אתת אשר יהיה להם ׳ אף ני קרוו האויו וממהר לנא עליהם. ט״ו הובישו > לדעתי נינת הגי כן היא! נם אותם אשר נושו עיד לפנים נעשותס תיענה ורע ועיני ד', עתה נס ויש לא ינושו, נם הכלם לא ידעו, ני נו ר היה להם מצח אשה זונה אשר תמאן להנלם , ע״ר מחז״ל עשה ענירה ושנה נה נעשה לו נהיתר, ני נשקע ויון מצולת העון והסיר מסיה הנישה הטנעית לנל אום, נל עוד לא עות דרנו לצמיתות, ויחורגם: -Selbst die sich vorher noch schämten, wenn sie Ab scheulicheS verübten, kennen jetzt weder Scham, noch wissen sie etwas ,vom Srröthen ואתר ותחילה הינישו והפעיל, ר׳ל הם ועצמם ונגד פניהם הסוו להם הרגש הנושה, ננטוחס מני אורח הישרה׳ ועתה נס נגד זולתם מהעם לא ידעו נושת ונליתה• בנופלים, ר׳ל יען ני הנהנים והנויחים ואותם שהיו ותחילה עוד ומדריגה מוסרית יותר משאר העם תעו נם עתה נמוהס מדרך השפל, ע״נ יפלו נשאר הנופלים ונס ועונשם לא יהיה להם הנדל מזולתם, ני נלי 0נ יחדיו נאלחו. יבשלו! פעל נשל ונפעל יורה על הנפילה המסוננת לאים הולך לתומו, מולי אשר ירו; ומהירות מפגישת און נגף המונחת נדרך נוי