Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 4 (1846) · p. Seite 93

93 לגד לאמר; נבח ידינו עשינו תיל׳ וז״א שחלמו ע״ד זה ג וזו לאלהיו(תגקוק חי י״א) יייח והוא, אע״פי שהאל נתן לתו נל טוג׳ גפל זאת לא ר,או ונות סנלנז מראות ני מידו זאת להם ׳ ועצת רשעים כזאת רתקה ממני המיל׳ ולבאר המשך ג, מאתרי המקרא הזה נראה ננון ני ר״ל׳ נהפליגו גודל התעגתו עצה מרעים נזאת, ני גפי י׳יז הקודם ספר גודל רשעס גהיותס נפויי טונה׳'ואמר עתה: הנני מגטימך, בי אף אס הראני שדי נעיני, ני מלא גנזיהם מנל טוג והייתי רואה דרך רעים צלחה ונוגד׳ ג גד שלו׳ גנל זאת לא נטיו רגלי יעצת רשעים רחקה תמני, במאמר אסף• י*נ! יראו, ני לאארית יראו צדיקים גמפלתס, ואחריתם מרה נלענה, ונקי ילעג לתו. כ׳ אם לא נכחד קימנו- גם באן נטיתי מדרך המנאריס הדחוק למאוד אשר לא אאריך, קימנו. פעל משיש קום׳ ור״ל הנקי יראה געין שבנו, בי רק אס לא נגמר השם, אז קימנו והחיינו׳ אך יתרון הרשעים אבלה אש ולא יעמוד׳ ועי ארגיעה לשון שקר. כ״א הסק׳ מענין היהסבן הסננתי (נמדג, ב״ג לי) לבן הרגל עצמך לשאת ענשו ולסגלו׳ ולא תריג עם שדי, וסוף הישועה לגוא׳ ואז הגואתך טונה. כ״ב תורה׳ הוראתה פה תונחה׳ ני היסורין לטונה׳ ובאג את גן ירצה. כ״ג ואז אם חשוג עדי שדי תגנה מחוש׳ ועולה מאהליך תרחיק׳ כי ראשית דגר יראה די, ויראת ד' שנאת רע. כ״ד ושית׳ מענין ולא שת פרעה (שמות ז' ב״ג) נדחצינו לדוג הודאת השורש הלזה על השימה לצג׳ וי״ל שים על לנך להנין׳ בי רק על עפר נצר׳ מענין מנצר ונצורה- בל גצרךונטחונן על אוצרות הזמניות הוא רק על עפר, והוא ננלהדנרים הגשמיים העוגריםשאינם מתקיימים׳ ולנסוף נתפרדו ונמקו ׳ ותה הגטחון הזה אשר יגטח עליו האדם ,נאספו זגה אמרים והתעיף עין נו ואיננו׳ ובל קריה קרית תהו. ובצור בחלים אופיר׳ היינו אף נהיות לך אוצרות אופיר טמונים נצור נחלים ואל'תתגאה נו• ועוד נראה?גל עפר ׳ כדלעיל על פסוק אם יחד על עפר נחת ׳ והיא הרנגה לתואר על השם עיי׳ש׳ וא״ב הוא כ״ע נמלות שונות׳ נעין והיה שדי נצריך׳ ונא אאדיךבי דילחבימא׳ ויתורגם:?M>1che de» ucbcrirdische» zu deiner Feste T3, והיד, שרי י בלומר איש אשר השיג לעלות הר האלהים והעפיל ההדה הר גבנון התנונה ומגיט על פני ישימון תלקי הארתה׳ ואל רהניס לא יפנה׳ ואתה תהיה בתוהו• ורק הוא מנטחיך' תועפות׳ מעצי! מעוף צוקה ואפילה (ישעי'ח' ב״ג) ולא יוזשג בעיניך הכסף אלא ברגר המועף שאיננו עומד׳ ואל. שוי תשא פניך׳ בעין אם תטי3 שאת י ונא תמצא נועם רק נדנד רוחני׳ לחזות נטעם ד' ופניך יחזו נעימות. כיח נגד, אור׳ ההשגה מאירה לך ׳ היפך נסיל בחושך הולך. ב״ט בי השפילו׳ היסורין השפילוך ודנאוך ע״י ינרך גגאוה׳ אז ותאמר גוה ׳ מענין גויה׳ רצונו נהיותך נמדריגה גדולה בזאת, הנין ני בל אסר נאוך רק חומרי ומפנק הוא׳ בעין צא תאמר לו (ישעי' לי ב'נ) ותני; בי מושיע הנהו לשח עיניה. ל' ואי גקי ימלט׳ חלא יניחם נצר עולמי, מעטן הקשינו אלי איים, ונמלט גנוס עתיד מ"3 לקל לרנים נם אנחנו נהמלט נניד וזנות נסי . ומהים לנו למחסה מצרתה ויתורגמי: Will der Mensch die Gottheit anders gewöhnen? der Kluge strebt, sich selbst zu ändern, daß gerecht du seiest? und nahet ׳Wünscht denn Gott mehr, alt Verderben, so ist's, damit du dich änderst 1 straft er dich etwa?deiner Gottesfurcht wegen? geht darum er'ins Gericht mit dir